האוניברסיטה הפתוחה היא האוניברסיטה הגדולה והמגוונת ביותר בישראל. היא מונה, ברישומיה, כ-47 אלף(!) סטודנטים, ומעצם טבעה כאוניברסיטה פתוחה, 'אוניברסיטה לכל' המנגישה לימודים אקדמיים בפריסה רחבה של קמפוסים ובהתאמה לקהילות שונות, היא גם הכי מגוונת. דבר אחד המשותף לכלל הסטודנטים, הוא שמכולם נדרשת ידיעת השפה האנגלית, ומצוות האנגלית של האוניברסיטה נדרש ללמד את האנגלית לכלל הסטודנטים.
אנחנו בעמותה זכינו להצטרף לצוות המוביל של לימודי האנגלית, ליום למידה שהוקדש לאתגר הממשי של הוראת השפה האנגלית לסטודנטים דוברי ערבית, במטרה ללמוד את הנושא בהקשרים הרחבים שלו – הן הפדגוגיים, התרבותיים והחברתיים.
פתחנו את היום בביקור בבית הספר התיכון 'אבן אלהייתם' בבאקה אל ע'רביה, במפגש עם מנהל בית הספר וצוות מורי השפות. התלמידים הערביים בישראל לומדים בבית הספר לפחות 3 שפות שאינן שפת האם המדוברת שלהם – ערבית ספרותית, עברית ואנגלית.
האתגר הראשון, כך סיפרו לנו, שבפניו ניצבים המורים בבית הספר הוא בכלל באיזו שפה (כלומר, באיזה ניב ערבי) ללמד – האם לדבר בשפה הספרותית, כדי לחזק את לימוד השפה ולשמור על רמה אקדמית, או להסתכן בריחוק, ניכור וחוסר קשר עם התלמידים? האם לדבר בשפה המדוברת, או ליצור שפה שלישית, שהיא שילוב של השפה המדוברת והכתובה? לימוד של שפה הוא גם לימוד של תרבות, וכל מורי השפות מודעים לאחריות הרבה שלהם, ברמה התרבותית והחברתית – איך ניתן לחזק את תרבות המקור, ובו זמנית ללמד שפות ותרבויות זרות?
בבית הספר בבאקה אל ע'רביה
בהמשך לביקור המרתק בבית הספר, המשכנו לכיוון חיפה, כדי להרחיב את הלמידה בהקשר החברתי והתרבותי. בעיר המעורבת ניסינו לחבר את הפדגוגיה והתיאוריה בה עסקנו בתחילת היום, לשטח – איך נראית 'תמונת הנוף הלשונית' (Linguistic Landscape)? איך השפה מובנית בעיר עצמה, אילו שפות נוכחות – נראות ונשמעות – באילו חלקים של המרחב הציבורי? ואילו שפות אינן נראות ונשמעות?
נושא השפה במרחב הציבורי המשותף הוא חלק אינטגרלי של 'ההדרכה הסטנדרטית' שלנו בעיר, בכל סיור, כחלק מהחשיבות התרבותית שלו. אולם, ההזדמנות לסייר עם צוות האנגלית, המגוון בפני עצמו והרגיש לשפות ולמשמעויות שלהן, היתה גם עבורנו הזדמנות למידה מעשירה וייחודית. נדהמנו במיוחד מן התובנות של ד"ר פייסל סוואלחה, אחד מחברי הצוות, המכהן גם כמפקח השפה האנגלית בבתי הספר הערביים בדרום, תיאם את הביקור בבית הספר בבאקה וגם שיתף בתובנות מזווית הראייה שלו כדובר הערבית היחיד בצוות.
חוקרות את תמונת הנוף הלשונית
סיימנו את היום בארוחה טעימה ברובין פוד, בית האוכל החברתי הראשון בישראל, אשר כל התפריט שלו מורכב מעודפי פירות וירקות טריים וראויים למאכל אשר היו נזרקים אילולא היו מחולצים ע"י צוות המתנדבים, ובמפגש עם אוסמה ג'מול, מנחה ותיק של מבט שניסה להשלים גם את הצד האישי והרגשי לדיון על מורכבות לימודי האנגלית בחברה הערבית. ב'מבט מבפנים' הוא הצליח לשקף איך נושאי השפה, ההוראה והלמידה שזורים במציאות החיים בחברה הערבית, במבנה החברתי ובתפקידים החברתיים, כולל פערי דורות, תפקידי מגדר, ותהליכי שינוי מרתקים ומאתגרים.
זה היה באמת יום מיוחד של למידה משמעותית, משתפת ורב מימדית. תודה לראש היחידה לאנגלית ד"ר ליאור כהן, על הובלתו מעוררת ההשראה, לממונת 'תקווה ישראלית' היוצאת ד"ר נויה רגב שגרמה לזה לקרות, לד"ר פייסל סוואלחה, לצוות מורי השפות בבית הספר אבן אלהייתם, לאוסמה ג'מול, ולכל צוות האנגלית של האוניברסיטה הפתוחה, על הזכות ללמוד ביחד!
