ב-12 בנובמבר זכינו לחוות חוויה תרבותית מיוחדת ואותנטית כאשר יצאנו, סטודנטים, סטודנטיות וחברי קהילת מבט, לקחת חלק במסיק זיתים בכפר מנדא. זהו הטיול הראשון שמארגנת קבוצת הסטודנטים שהחליטה בסמינר הקהילה שלנו מספטמבר (עליו כתבנו כאן כבר בהרחבה) להקים פרויקט קהילתי של טיולים רב-תרבותיים בשם המקורי ׳שוף אל נוף׳.
במסגרת הטיול התארחנו ועזרנו במסיק, שהיא פעולת ליקוט וקטיפת פירות עצי הזית. זכינו לעבור הכשרה מקצועית מזורזת בהנחייתם וליוויים של הסטודנטים תושבי הכפר ושל בעלי המטע, ועבדנו ביחד כמה שעות. גילינו כי המסיק טומן בחובו מיומנות וידע מקצועי רבים, ויצאנו מסופקים מההזדמנות להשתתף בפעולה כה יצרנית ושורשית.
הטיול הראשון כאמור נערך בכפר מנדא ובסופו הצטרפה הקבוצה, אשר כללה כעשרה משתתפים ומשתתפות, למסיק הזיתים שנערך בכפר על ידי משפחתו של אחד החברים בפרויקט. הסטודנטים המארגנים גילו אחריות מרבית נוכח הגבלות הקורונה. בנוסף לצמצום הקבוצה ל-10 משתתפים בלבד הקפידו המארגנים על חבישת מסכות תקנית לאורכו של כל היום, למעט במהלך המסיק עצמו כאשר נעשתה עבודה פיזית בשמש (אך גם אז הקפידו על שמירת מרחק הולם בין המשתתפים).
בתקופת המסיק יוצאת כל המשפחה לעבוד ביחד כמה ימים בכרמי הזיתים המשותפים. חלק מן העניין הוא הארוחות המשותפות, וגם אנחנו הוזמנו על ידי אמה של אחת מן הסטודנטיות בתכנית וכובדנו בשלל מטעמים שהכינה. במהלך הארוחה הוקדשה תשומת לבנו לניסיון לערוך שולחן אירוח אשר יאדיר ויפאר את התוצרת החקלאית המקומית. החוויה המיוחדת והנטועה בשורשייה לצד העבודה החקלאית שהתנסנו בה יצרה אצלנו ואצל המשתתפים תחושת חיבור חזקה לאדמה ולהבין טוב יותר את החיבור של תושבי הכפר אל המקום.
בהמשך הביקור בכפר הוזמנו להיכנס למוזיאון של הכפר, אשר מציג את ההיסטוריה שלו דרך תמונות ואביזרים שנשמרו מהעבר הרחוק, ובמיוחד ממאה השנים האחרונות. נפגשנו גם עם אדם מבוגר שגדל כל חייו בכפר מנדא. זכינו ללמוד ממנו על הכפר דרך סיפורו האישי והוא שיתף איתנו בחוויות אישיות, סיפורים היסטוריים ומאפייני תרבות, כמו למשל התלבושת המסורתית המוסלמית, אותה לבש בעצמו בפגישה.
שיאו של היום הגיע רק בסופו, כאשר הלכנו לבית הבד לצפות, להתנסות, להריח וללמוד את תהליך הפיכת הזיתים לשמן זית. מדובר בבית בד מקומי, המאובזר בטכנולוגיה מתקדמת ומכונות חדישות אשר מקדמות את תהליך העצירה (תהליך הפקת שמן-זית) בקצב מהיר ובאיכות גבוהה, תוך שמירה על ערכיו התזונתיים של השמן.
כחלק מהביקור נחשפו המשתתפים לסיפור שהתרחש בכפר בחודש דצמבר 1954.
לפני 66 שנה, במסגרת תכנית המוביל הארצי היתה כוונה להקים אגם ענק בעמק נטופה, דבר אשר שם את עתיד הכפר בסכנה. מעל ראשיהם של תושבי הכפר נתלה איום בגירוש מאדמתם והממשל ניסה לשכנעם להסתפק בפיצוי עתידי. בתגובה, תושבי הכפר התאגדו יחד למחאה בניסיון לשמור על בתיהם. תושבי הכפר נאבקו בעוז אך כוחות השיטור הישראלי נכנסו לכפר, הודיעו עם קנה שלוף לכולם להיכנס אל ביתם והחלו לשלוח צרורות לאוויר. חלק מתושבי הכפר ברחו למטעי הזיתים ואילו חלקם נאסרו על ידי המשטרה. יום זה נקרא 'יום אורי' על שמו של האדם החתום על המכתבים שנשלחו לתושבי הכפר טרם כניסת הכוחות.
בסופו של דבר פרויקט ההצפה השאפתני לא יצא אל הפועל, ככל הנראה מסיבות גיאולוגיות והנדסיות ולא רק עקב ההתנגדות של התושבים בכפר מנדא. 'יום אורי' לעומת זאת היה לסיפור המכונן של הכפר, ולסיפור מוכר בחברה הערבית, כסמל של התנגדות להפקעת אדמות.
אנו גאות בקבוצה הרצינית והמסורה שארגנה את הטיול ועומלת בימים אלו על טיול נוסף של הפרויקט הקהילתי החדש 'שוף אל נוף'. תודה רבה לכל מי שאירחו אותנו בכפר, זו הייתה חוויה מדהימה ומיוחדת.
בקרוב נפרסם כאן עוד עדכונים על פעילות קהילת העמותה ונזמין אתכם ואתכן לטיול הבא של 'שוף אל נוף'.
—-
תודה רבה לשגרירות ארה"ב בישראל על תמיכתה בפיתוח קהילת העמותה.