הזהות המגדרית הוא כמובן חלק חשוב ונוכח בקבוצות הדיאלוג הבין תרבותי של מבט, באשר הן. גם בקבוצת הדיאלוג 'מדברים דוגרי' הנפגשת במעונות הסטודנטים במכללת כנרת, התפתח השיח המגדרי בהקשר הבין-תרבותי. במפגש שהתקיים ביום האישה החליטו המנחים הנפלאים של הקבוצה, הילה ואוסמה, להקדיש את המפגש השבועי לנושא ובהזדמנות זו הם החליטו לאפשר שיח בקבוצות נפרדות, וחילקו את הקבוצה לקבוצה של גברים שעברה פעילות עם אוסמה וקבוצה של נשים שעברה פעילות עם הילה. "הרגשנו ממש שיש צורך בקבוצה בשיח הזה, שהוא עולה על פני השטח או נוכח מתחתיו בכל המפגשים, אז החלטנו לייחד לזה מפגש לכבוד יום האישה" הילה מספרת לנו.
הילה ממשיכה ומספרת לנו על החוויה בקבוצת הנשים. "ניסיתי להבין עם הבנות האם הן רגילות או היו להן הזדמנויות אחרות לפעילות במעגל שהוא רק נשי. חלק מהבנות היהודיות שהגיעו מבתים דתיים יותר היו מאוד מתורגלות ולחלק זו הייתה הפעם הראשונה", היא מספרת. "התחלנו בפעילות קצרה של תנועה ומוזיקה כדי קצת לגוון ולעשות משהו ביחד שהוא לא מילולי. המשכנו בשיח לגבי מה הציפיות ממני כאישה בחברה שלי, ומתי התחלתי להבין את השוני שלי ומה המשמעות של זה שאני אישה. דיברנו על הבחירה במה לעסוק ומה ללמוד, על ההגבלות והביקורת שקיבלו חלק מהנשים בקבוצה על הבחירה לעסוק במקצוע 'גברי'. דיברנו על קוד הלבוש בחברה הערבית ובחברה היהודית החרדית."
אוסמה מצידו מספר לנו על החוויה בקבוצת הגברים, אשר הדיון בה היה סוער ומתוח יותר מאשר בקבוצת הנשים. "הצעתי להם שננצל את היום הזה להסתכל על הפערים בין גברים לנשים בחברה, ובמיוחד בחברה הערבית. שאלתי את הבנים מה הרכב הנקודות בחיים שלי שעיצבו את השקפתי כגבר? מה הציפייה ממני כגבר בחברה? מה אני מצפה מנשים בחברה? מה אני מצפה מן הנשים בקבוצה שלנו?"
ואיך זה התקבל?
"הייתה התנגדות עזה בקבוצה, בעיקר מהגברים הערבים. הם לא הבינו בהתחלה את החשיבות של היום הזה. הם מרגישים את השינויים בחברה ורואים את הנשים בחברה הערבית יוצאות יותר ויותר ללמוד ולעבוד, והם לא מבינים מה התפקיד שלהם מול זה. חלק שאלו למה אין יום לגבר, שהקדמה של הנשים 'באה על חשבונם'. דיברתי איתם על רצח נשים, על הפערים בשכר, על הטרדות במקום העבודה, על חלוקת התפקידים בעבודות הבית. זה תפס אותם מאוד חזק. היה דיון שהגיע למקומות מאוד קשים. הרבה חבר'ה מהקבוצה הם בני 18 שבדיוק יצאו מהבית, וקשה להם לשים בצד את החינוך המסורתי שהם התחנכו עליו."
מה היה קשה לך בדיון?
"זעזע אותי שאחד הגברים הערבים בקבוצה הצדיק רצח של נשים. הוא אמר שאם גבר חוזר הביתה ומוצא את אשתו במיטה עם מישהו אחר אז הגבר לא יכול להירגע או לשמור על קור רוח. כאבא לשתי בנות זה הרגיש לי כמו אגרוף בבטן. אמרתי לו שאם הוא יום אחד יעמוד לפני חתונה שיסתכל לאשתו לעתיד בעיניים ויחשוב אם הוא יוכל לרצוח אותה אם היא תבגוד בו, ושאם הוא יבין שכן שלא יתחתן. אמרתי לו שמגיע לו לחיות כאדם הוגן וחיובי ושלא ישים את עצמו במצב הזה אם הוא לא סומך על עצמו."
"לבסוף חזרנו למליאה של שתי הקבוצות, והיה מאוד מעניין לראות את חלוקת הדיבור בקבוצה." הילה ממשיכה ומספרת על חווית החזרה לקבוצה הגדולה. "על אף שביקשנו באיזה שלב לתת לנשים לספר על השיח שעלה בקבוצה הנשית, היה קשה מאוד לשמר רצף שבו הנשים ישתפו, והדומיננטיות הגברית בזמן הדיבור הייתה מאוד נוכחת."
מה זכור לך במיוחד שעלה בשיחה?
הילה עונה מיד, "אחד הגברים הערבים סיפר על הצורך שלו לשמור על הנשים במשפחה שלו וזה פתח שיח מאוד מעניין על התפקידים המגדריים במשפחה, הגבולות של הגנה, מתי היא הופכת לכפייה ועד איזה גבול היא לגיטימית."
"אני מרגיש מאוד אופטימי לגבי המשך העבודה עם הקבוצה בנושא." אוסמה מסכם את תחושותיו מהדיון, "עכשיו כאשר שהנושאים עלו וסביבם הרבה מתחים ועניין אפשר להתמקד בהם ברצינות, לעסוק בהם ולפרק אותם."
אנחנו מאוד גאות על האומץ של המנחים לא להימנע גם מהנושאים האינטימיים והמתוחים ביותר, ומאחלות להן המון הצלחה בהמשך העבודה על הנושא עם הקבוצה. מקווים לאמץ את המודל, ולאפשר שיח משתף ואמיץ גם בקבוצות אחרות.
——————-
פעילות מבט במכללת כנרת מתאפשרת בסיוע שגרירות ארה"ב בישראל, ואנחנו שמחים להמשיך ללמוד ולפתח את התכניות בזכות יוזמות המנחים המצויינים שלנו בשטח. המפגש של היום במכללת כנרת נדחה, כמו של שאר המפגשים באקדמיה, בשל המצב הרפואי. אנו מאחלים לכולם בריאות שלמה, ומקווים לחזור בקרוב למפגשים ולפעילות הסדירה.
