הכפר אל זרנוג שוכן כ-12 ק"מ מבאר שבע, קצת אחרי מושב נבטים. מוחמד אל קוידר מציע להתחיל את הסיור בבית העלמין של נבטים, ולו כדי לראות איך אפילו למתים של המושב יש כביש אספלט סלול וקו מים תקני, בניגוד ל-5,000 התושבים החיים בכפר אל זרנוג שמעבר לכביש. על הגבעה שמעל נמצא גם בית קברות בדואי, שחלק מן הקברים שבו נהרסו בעבודות לבניית בריכות המים החדשות. מהתצפית הזו אפשר לראות את כל המרחב שבין באר שבע לערד, שבו חיה רוב החברה הבדואית בנגב – כ-300 אלף איש, שכחצי מהם חיים בכפרים 'לא מוכרים'.
הכפרים הבלתי-מוכרים הם לא רק לא-מוכרים רשמית על ידי המדינה, אלא גם לא מוכרים לציבור, כולל לאנשים שחיים ולסטודנטים שלומדים בשכנות, באוניברסיטת בן גוריון ובעיר באר שבע, במרחק של מספר דקות נסיעה.
כמו שכתב יובל, שהצטרף לסיור שלנו באל זרנוג – "לכמה ישראלים יצא להסתובב ברהט? בחורה? בלקייה? מעט מאוד. רהט זה נוף מתחלף בנסיעה על כביש 40 והרכבת, חורה וערערה נמצאות בדרך לערד, ושגב שלום עוברים ליד בנסיעה לאילת. הציבור הישראלי לא מכיר ואין לו מושג מה קורה ואיך זה נראה, חי עם מעט מאוד ידע והבנה על איך מרגיש להיות בדואי. רואים קצת פחונים מהכביש וזהו.
עצוב מאוד אבל החיים בעיירות הבדואיות הם רק מחצית מהסיפור, והחצי השני של הכפרים הבלתי מוכרים ידוע עוד פחות. וגם מה שידוע, שונה לחלוטין מאיך זה מרגיש. מה זה כפר בלתי מוכר? מה זה אומר להיוולד, לגדול ולגור ביישוב כזה, כמה עשרות שנים, מעגל חיים שלם?"
אנחנו זכינו להצטרף לסיור שארגנו הסטודנטים שלנו באוניברסיטת בן גוריון – קבוצת סטודנטים ערבים ויהודים שפועלים לאורך השנה, משתתפים בקבוצת מפגש ודיאלוג בין תרבותי, וגם בעשייה חברתית משותפת, בקמפוס ובקהילה. בסמסטר הראשון עיקר העשייה הקהילתית היתה עם תלמידים ערבים ויהודים בבית הספר הדו-לשוני הגר בבאר שבע, ובסמסטר השני בעיקר סיורים ומפגשים עם הסביבה הרב-תרבותית, בחברה הבדואית ובעיר באר שבע.
בכניסה לבית הספר היסודי באל זרנוג ניצבת מעבורת חלל ואסטרונאוט בחליפת חלל. 'כיתת החלל' פועלת בסיוע קרן אילן רמון, ותלמידים מבית הספר השתתפו במשלחת משותפת לארה"ב וביקרו גם בנאסא. בית הספר מטופח ונקי להפליא, אבל גם כיתת החלל פועלת במבנה בטון ואזבסט. לצד מעבורת החלל יש גם אוהל אירוח בדואי מסורתי, עצי דקל ודגם של גמל, פינת חי, 'חדר סולחה' לגישור בין תלמידים במבנה בצורת איגלו תת קרקעי, ועוד המון יוזמות של בנייה וטיפוח. בית הספר שייך למועצה האזורית נווה מדבר, למרות שהכפר עצמו לא מוכר. עד לכאן מגיע הכביש הסלול, מכאן רק דרכי עפר, למרות שכולן ממופות בצורה מפורטת במיוחד בווייז – מסתבר שאח של מוחמד עובד בווייז ודאג גם לזה.
מוחמד אל קוידר, ממנהיגי הקהילה ומובילי המאבק של הכפר, אירח אותנו בביתו וסיפר על החיים בכפר. לאף בית אין אפשרות לקבל אישור, שום בנייה איננה חוקית, מעבר לבית הספר אין בכפר כמעט תשתית ציבורית, אף גן משחקים או שטח ציבורי, וכל בית ישן או חדש עלול לקבל צווי הריסה, באופן די שרירותי. בסיור בכפר רואים את שרידי הבתים שנהרסו, את הצפיפות והתשתיות המאולתרות, כמו קווי המים שנמתחים בצינורות פלסטיק חשופים ממרכז הכפר אל הבתים הסמוכים.
התכנית של המדינה היא להעביר את תושבי הכפר, כאמור כ-5000 איש, למקום חדש ב'מתחם 11' ברהט. אלא שלתכנון הזה מתנגדים גם תושבי הכפר, שחוששים מהרס הקהילה הקיימת, וגם תושבי ועיריית רהט, שסובלים ממצוקות דיור משלהם ולא ערוכים לקלוט עוד 5000 תושבים חדשים מבחוץ. ההרגשה היא שהכל מתנהל בלי דיאלוג אמיתי עם התושבים, שחיים בינתיים בחוסר ודאות ותחת איומי הריסה וגירוש.
אשתו של מוחמד עובדת עם ילדי הגן, ומה שהיא מספרת קורע לב – הילדים בגן משחקים בלבנות בתים ולהרוס אותם, ילדים מגיעים בבוקר ומספרים שהרסו להם את הבית, וגם הצעצוע שלהם נהרס.. קשה לשמוע, אף עין לא נותרה יבשה. וקשה הרבה יותר להתמודד עם מציאות כזו יום-יום.
נראה שלפני כל ויכוח על הסדרת ההתיישבות של הבדואים בנגב, חשוב להכיר את המשמעות של המצב הבלתי-נתפס בשטח, ולגלות סולידריות בסיסית למאבק של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים לזכויות הבסיסיות. הסיור באל זרנוג היה חשוב, מעניין ומטלטל.
המשתתפים והסטודנטים בקבוצת המנהיגות יצאו עם הרבה מחשבות ותובנות שימשיכו לעבד ביחד ולקדם להמשך העשייה המשותפת.
תודה למוחמד אבו קוידר ולמשפחתו, שפתחו בפנינו את ביתם ואת לבם. תודה לפעילים ולמארגנים, ולשותפינו שתומכים בעשייה הקהילתית ובלמידה המשותפת, באוניברסיטת בן גוריון ובפדרציה היהודית של מטרו ווסט.
פעילות מבט בנגב ובדרום מתאפשרת תודות לתמיכת ידידינו בפדרציה היהודית של מטרו ווסט
מזמינים אתכם להצטרף לאירועים ולמפגשים, ללמידה משותפת ועשייה חברתית, ומקווים לראות אתכם איתנו בפעילות למען חברה משותפת ומכילה, של כולנו.
מוזמנות ומוזמנים להמשיך לעקוב בקבוצת קהילת מבט, בדף הפייסבוק ובאינסטגרם ולקרוא ולהתעדכן בדיווחים מהשטח באתר ובלוג מבט, וגם במייל עם ניוזלטר מבט (הירשמו👇 כאן).
