"התקדם, ואף פעם אל תעצור, משום שהתקדמות הכרחית לשלמות. התקדם ואל תחשוש מהקוצים שבדרך, כי הם מוציאים רק דם מקולקל."
ג'ובראן חליל ג'ובראן
עמותת מבט התחילה השנה את העשור השני לפעילותה. זה מרגש בפני עצמו, אך הדבר המשמעותי אינו משך הזמן הארוך בו אנו מתווכים ומפרים דיאלוג בין-תרבותי ער ומתקשר, אלא העובדה שאנו ממשיכים לגדול, ללמוד, להתפתח ולהתרחב. אם זה במספר מוסדות ההשכלה הגבוהה שאנו פעילים בהם שגדל וגדל, אם זה בקשרים חדשים ושיתופי פעולה עם פעילים למען רב-תרבותיות ברחבי העולם, ואם במתודות פעולה חדשות שאנו מפתחים ומשמישים כחלק מהסדנאות והתכניות שלנו.
הפעם רצינו לספר על שיטת פעולה חדשה שזכינו לתרגל השנה בפעם הראשונה.
בספטמבר האחרון נפלה בחיקנו ההזדמנות לנסות מודל חדש של פעילות בפעם הראשונה, ועם שותפים חדשים – סמינר מרוכז של 3 ימים לקבוצת סטודנטים מהטכניון. רגע לפני תחילת הלימודים, סטודנטיות וסטודנטים מכל הפקולטות, יהודים וערבים, נסעו איתנו לבית מלון יוקרתי בנצרת כדי להכיר טוב יותר את השכנים שלהם בקמפוס, לעבור סדנאות על רב-תרבותיות, לדבר, לשמוע ולחוות חוויה של קירוב והכרה.
בתכנון ובעיצוב של הסמינר, התלבטנו לגבי היתרונות והחסרונות של סמינר מרוכז למול תכנית מתמשכת של מפגשים שבועיים מצד אחד, הסמינר מאפשר גם הרבה זמן משותף לא פורמאלי, והרבה פעילות אינטנסיבית וחווייתית, אבל מצד שני – תהינו אם זמן כל כך קצר יהיה מספיק על מנת שהסטודנטים יצליחו להפתח ולגעת בנקודות הרגישות אשר מעצבות את התפיסה שלהם על התרבות האחרת ועל תרבותם שלהם.
שמחנו כל כך לראות איך כל החששות האלה נפוגו כבר ביום הראשון של הסמינר. הסטודנטים והסטודנטיות קפצו מהר מאוד למים העמוקים וניהלו שיח אמיץ ובטוח על הנושאים העמוקים ביותר המעצבים את התפיסה שלהם אחת את השני, על הקונפליקטים המפריעים לקירוב ולהבנה ועל המקום של התרבויות והריטואלים השונים שלהן במרחב הציבורי.
בוחנים את הקוארדינציה של הסטודנטים ביער הזורע
כמובן שבין הדיונים הרציניים והנוקבים דאגנו להעשיר את הסטודנטים גם עם חוויות התנסותיות וקלילות יותר מהסמינר. פתחנו את היום הראשון בסדנת שטח ולמידה אתגרית, שעזרה מאוד לשבירת הקרח ובניית הקבוצה, וגם ניסחנו חוזה קבוצתי ראשוני להתנהלות רצויה והולמת של השיח, אשר יאפשר עיסוק בשאלות ונושאים רגישים, ובו בעת ישמור את המרחב בטוח ומוגן ויאפשר שיח מכובד ומכבד.
כל כך התרשמנו מיכולות הקורדינציה של המשתתפים, שהזמנו להם בערב מנחה שהעביר לקבוצה סדנת יוגה-צחוק. גם את מבחן הגמישות הקבוצה עברה בהצלחה.
לאחר כל ההתעמלות הזאת הרגשנו שאנחנו צריכות לאזן את החוויה, לכן דאגנו למשתתפים לסדנת הכנת כנאפה, ואנו בטוחות שזה עזר לסוכר ולמורל.
הכנאפה המפורסמת, מעשה ידי הסטודנטים להתפאר
ביום השני, אחרי סשן ארוך של דיאלוג, יצאנו לסיור בנצרת, בהדרכת אחד המדריכים המצויינים שלנו. ביקשנו לעסוק בסיור בתיאולוגיה המיוחדת של נצרת, והקשר המיוחד החבוי באתרים הקדושים בה בין הדת היהודית, הנצרות והאיסלאם.
ביקרנו בכנסיית הבשורה, שם לפי האמונה הנוצרית שכן ביתה של מריה הבתולה, משם המשכנו לכנסיית בית הכנסת, שהיום שייכת לזרם היווני-קתולי אך ניצבת על מיקומו של בית הכנסת היהודי של נצרת, בו לפי המסורת ישו נהג ללמד ולהתפלל, ולבסוף סיימנו במסגד הלבן, המסגד העתיק ביותר בנצרת.
היה מאוד מעניין לנהל דיונים לגבי המקורות המשותפים של הדתות בקבוצה שבה יש ייצוג לבני כל האמונות, ולחשוב יחד על המשמעויות שיכולות להיות להכרה במקורות המשותפים בחיינו המשותפים כיום.
מהסיור בנצרת – חיפאים יושבים על מדרגות בכל הזדמנות כדי להרגיש בבית
ביום השלישי והאחרון ניסינו לסכם את החוויה, ולהבין מהסטודנטים עם מה הם יצאו מהסמינר. חשבנו שעדיף להביא דוגמאות מהמשובים של הסטודנטיות שידברו בעד עצמם:
"הדבר הכי טוב שאני לוקחת זה האמונה ששינוי זה אפשרי! היה מאוד מעודד לראות שיש אנשים מהצד השני בעלי מטרה זהה לשלי ואני יוצאת עם תקווה שאנחנו הם האנשים שיתחילו בשינוי הזה"
"(יצאתי עם) המודעות לכל ההשלכות של החיים במדינה על האוכלוסייה הערבית, משהו שלא עלה במוחי באותה רמה לפני זה. כמו כן הידיעה שיש הרבה יותר ערבים שכן מחפשים את הקשר והשיח ממה שחשבתי, רק צריך את ההזדמנות. וכמובן הדבר הכי חשוב, חברים חדשים"
"תקווה לעתיד טכניוני יותר טוב! הסמינר הוכיח שברגע שסטודנטים, ערבים ויהודים, מקבלים את ההזדמנות להכיר ולשוחח ביחד, הם שוברים את כל הדעות הקדומות ומצמצמים את הריחוק הקיים ביניהם באופן כללי בטכניון"
חודשיים אחרי, לאחר שהדברים שקעו וכולנו חזרנו לשגרת היום-יום וללימודים, נפגשנו שוב עם הסטודנטים בטכניון, על מנת להבין האם הסמינר הוביל לשינוי היחסים ביניהם בקמפוס.
כל כך שמחנו לשמוע מהסטודנטים שהקשרים שנרקמו ביניהם בסמינר לא דעכו בסיומו, אלא עדיין נוכחים בקמפוס. מאז, הם יזמו בעצמם מספר מפגשים בלתי-פורמליים ונפגשו לשתות יחד בירה בבר בקמפוס.
מעבר לכך, התרגשנו לשמוע כי הם ביקשו להוביל תכנית המשך בקמפוס על מנת להעמיק את הקשר ולתווך שיח עם מספר גדול יותר של משתתפים. השותפות שלנו ביחידה לקידום הסטודנט נענו לאתגר, וכיום אנו פונים לתכנן ביחד עם הסטודנטים את הסיבוב הבא של הפעילות.
אנחנו גאות בסטודנטים ובסטודנטיות שלקחו חלק בסמינר ולקחו את היוזמה הזאת ברצינות רבה ובנכונות מרגשת. אנו בטוחות כי המאמץ הזה, להבאת שיח רב-תרבותי לטכניון, רק התחיל – וחלק גדול מאוד מזה הוא בזכותן.
