חינוך

בשבוע הפתיחה של שנת הלימודים, הנהלת אוניברסיטת חיפה, בהנהגת הנשיא, יזמה בפעם הראשונה פעילות של שולחנות שיח, על מנת לאפשר לכל הקהילה האקדמית – מרצים, תלמידים והנהלה – לבטא את תחושותיהם לגבי האירועים האלימים שהתרחשו לאחרונה במדינה. מנחי מבט , לצד מנחים נוספים, הובילו את הנחיית השיחות, שהתקיימו במשך יומיים.
 
במעגלי השיח עלו פחדים וחששות,  לצד שאלות כיצד ניתן לבסס אוירה אחרת, חיובית, באוניברסיטת חיפה. הנשיא הזכיר שהשנה לא קיבל בראש השנה את הברכות המסורתיות על "שנת שלום", אולי כיון שאיש כבר אינו מאמין באפשרות של שלום... על רקע היחסים המורכבים ומשבר באמון בין הסטודנטים הערבים לאגודת הסטודנטים והנהלת האוניברסיטה, נשאלו שאלות נוקבות לגבי מידת המעורבות והייצוג של הסטודנטים הערבים באגודת הסטודנטים. ענת שובל, מנחה במבט, מסכמת את הלך הרוחות: "השינוי כפי הנראה לא יבוא מהממשלה אלא מהעם... השינוי יבוא מאיתנו, אנחנו צריכים להוביל חלום אחר, כדי לשנות את פני המציאות".

אנו ממשיכים את פעילותנו בתכנית 'מנהיגות קהילתית יהודית ערבית' באוניברסיטת חיפה זו השנה השישית. 3 הקבוצות אשר תפעלנה השנה כוללות סטודנטים הפועלים במרכזים הקהילתיים בשכונות המעורבות של חיפה, סטודנטים המתגוררים ופועלים במעונות הסטודנטים, וקבוצת סטודנטים בוגרי התכנית בשנת הפעילות השנייה. אנו עדיין נמצאים בתהליך גיוס פעיל של סטודנטים לתוכנית המלגות, המשלבת התנדבות ופעילות חברתית באוניברסיטה ובקהילה, קורס אקדמי ייחודי ומפגשים התנסותיים חוויתיים.

בהמשך ליוזמה "בחיפה לא מפחדים, מדברים"  מתוכנן אירוע חתימה ואישרור של מסמך האמנה שגובש בשנה הקודמת, שיאפשר המשך פיתוח השיח הציבורי הרב תרבותי בקמפוס בשנת הלימודים תשע"ו. בין סעיפי האמנה הקוראים לפלורליזם , כבוד הדדי ואפס סובלנות לאלימות,  בולטת הקריאה להתגייסות משותפת לקידום ענייני המיעוט הערבי באוניברסיטה בתחום השפה, התרבות וחיי החברה.
 
אחת הדרכים לקדם שוויון בישראל ויחס חיובי כלפי התרבות הערבית, היא דרך שינוי היחס לשפה. על אף הייצוג המכובד של תלמידים ערבים באוניברסיטה, הייצוג הערבי בסגל כמעט אפסי לאורך השנים, רק כנסים ספורים התקיימו בשפה הערבית , אין שילוט בערבית ולא דואגים לתרגום ערבי ראוי באתר האינטרנט.  

באותו הקשר, כדאי לקרוא דו"ח שהכינו עמותת סיכוי ומרכז דירסאת אודות השפה הערבית באוניברסיטאות. על סמך המחקר הנ"ל, עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי,  מרכז דיראסאת ומכון ון ליר בירושלים, מקדמות פרויקט העוסק בקידום נוכחות של השפה והתרבות הערבית במרחב הפיזי והאינטרנטי (שילוט, מידע) בקמפוסים,  הוספה משמעותית של מספר חברי הסגל האקדמי והמנהלי, וקיום כנסים  וקורסים בערבית. הפרויקט הנוכחי יסתיים בסוף שנה אקדמית זו, עם כוונה ליצור מודעות ומומנטום להמשך והרחבה של הישגיו, בכוחות עצמאיים של האוניברסיטאות השונות.

שולחנות עגולים בחיפה - כאן מדברים

בשבוע הפתיחה של שנת הלימודים, הנהלת אוניברסיטת חיפה, בהנהגת הנשיא, יזמה בפעם הראשונה פעילות של שולחנות שיח, על מנת לאפשר לכל הקהילה האקדמית – מרצים, תלמידים והנהלה – לבטא את תחושותיהם לגבי האירועים האלימים שהתרחשו לאחרונה במדינה. מנחי מבט , לצד מנחים נוספים, הובילו את הנחיית השיחות, שהתקיימו במשך יומיים.
 

המציאות הישראלית אינה מעודדת הבנה ודיאלוג בין הקבוצות השונות ונמצאת במגמה של הקצנה. הפער בתקשורת בין סטודנטים ערבים ויהודים בקמפוס מותיר חלל המתמלא בסטיגמות ודימויים וכוחות קיצוניים שמעונינים בהתלהטות הרוחות.

על רקע זה, קיימת רגישות רבה סביב נושא הייצוג (או העדר ייצוג) של הסטודנטים הערבים בקמפוס באוניברסיטת חיפה בכלל ובאגודת הסטודנטים בפרט. שלושה מארבעת התאים הערביים באוניברסיטה, אף החרימו את הבחירות  האחרונות בטענה כי הן אינן משקפות הליך דמוקרטי אמיתי ואינן מייצגות את רצון הסטודנטים באוניברסיטה בפועל. המחרימים מפנים טענות קשות נגד שיטת הבחירות לאגודה, שלדבריהם מוטה באופן שיטתי על מנת למנוע ייצוג הולם של הסטודנטים הערבים.

אסי גרברז, סטודנט ללימודי מזרח תיכון והיסטוריה של עם ישראל, מהתא המוביל "סטודנטים פלוס",מסביר: "יש מיעוט משמעותי שלא מקבל ביטוי, יש תסכול וכעס ואלה גורמים לזרמים תת-קרקעיים שעושים את הקמפוס למקום לא נעים...התקנון של הפעילות הציבורית מאד מגביל, ויש תחושה שאין שיח פוליטי או דרך לניהול אי הסכמות..." בתוך מציאות רגישה זו, יזם אסי סדרה של מפגשים במסגרת תהליך של פורום דיאלוג בין תרבותי, ובהנחיית מנחי עמותת מבט. הפרויקט , אותו הובילו סטודנטים, בתמיכת דיקאן הסטודנטים פרופ' חנן אלכסנדר, ראש המרכז הערבי יהודי פרופ' ראסם חמייסי ויו"ר אגודת הסטודנטים, כלל תוכנית תהליכית קצרה של 4 מפגשים ואפשרה שיח מכיל ומשתף, ובניית "כללי משחק" חדשים.
 
התוצר של סדרת המפגשים הוא נייר עמדה - "בחיפה לא מפחדים, מדברים", המהווה מתווה להמשך ליווי השיח הציבורי והרב תרבותי בקמפוס בשנת הלימודים תשע"ו. בין סעיפי האמנה, נאמר ש "המרחב הציבורי באוניברסיטת חיפה יתנהל לאור ערכי כבוד הדדי, פלורליזם, שוויון והשתתפות פעילה... קהילת הסטודנטים ואוניברסיטת חיפה תנהגנה באפס סובלנות כלפי התבטאויות אלימות ו/או פוגעניות מצד כל סטודנט." כמו כן, האמנה מצהירה על "התגייסות משותפת לקידום ענייני המיעוט הערבי באוניברסיטה בתחום השפה, התרבות וחיי החברה".
 
ומה אומרים על כך הסטודנטים? האם לאמנה תהיה השפעה? ל., סטודנטית ערביה, מציינת כי "בכל יום ד' יש בקמפוס מופע עם DJ  אבל אף פעם לא היה זמר ערבי...אני מקווה שזה ישתנה". אסי מביע אופטימיות: "האמנה אושרה באגודת הסטודנטים ויצרנו תשתית של אמון ושיתוף פעולה. הדרך ארוכה, אבל אני מקווה שנצליח להביא שינויים".

כתבה: רחל גוטליב

"בחיפה לא מפחדים, מדברים"

המציאות הישראלית אינה מעודדת הבנה ודיאלוג בין הקבוצות השונות ונמצאת במגמה של הקצנה. הפער בתקשורת בין סטודנטים ערבים ויהודים בקמפוס מותיר חלל המתמלא בסטיגמות ודימויים וכוחות קיצוניים שמעונינים בהתלהטות הרוחות.

מדי שנה,  שלוש הקבוצות של התוכנית למנהיגות קהילתית יהודית ערבית, הפועלת באוניברסיטת חיפה זו השנה שישית, מתארחות באחד המרכזים הקהילתיים בחיפה בהם מתנדבים הסטודנטים (מרכז הלימוד והסיוע 'בית החסד' הפועל בעיר התחתית ומרכזים קהילתיים בשכונת חליסה, נווה יוסף ועין הים-ואדי ג'מאל).  הפעם השתתפו  44 הסטודנטים וכ- 60 ילדים ערבים ויהודים בגילאי 6- 12מן המרכזים הקהילתיים באירוע סיום מרגש בעין הים- ואדי ג'מאל. המפגש נערך סמוך לגינה הקהילתית אשר נשתלה כפרויקט סיום של הסטודנטים של מבט לפני שלוש שנים.

חנה, אחת הפעילות בשכונה, ערכה סיור בין החלקות הפוריות המניבות עגבניות, חסה, מלפפונים ועוד והמשתתפים הוסיפו ושתלו פרחים צבעוניים. גדרות עץ דקורטיביות נצבעו על ידי הילדים באחת מתחנות היצירה ובגמר העבודה הוצבו על מנת לגדר את הפרחים שזה עתה נשתלו. תחנות נוספות כללו בניית עפיפונים, יצירה עם בלונים, ציורי פנים ססגוניים, ואפיית פיתות בטאבון.
 
העבודה המשותפת בחלקות מקרבת את תושבי השכונה הערבים והיהודים זה לזה: הם מחליפים ביניהם עודפי תוצרת ואף לוקחים אחריות על חלקות שכניהם, אם אלה אינם יכולים מסיבה זו או אחרת  להגיע להשקות ולטפל בחלקה. לעיתים מושמעת ביקורת על אותן פעילויות שמטרתן להפגיש ערבים ויהודים, הנשארות כאפיזודה חולפת ללא השפעה עמוקה או ארוכת טווח. אך לשמחתנו, פרויקט הגינה הקהילתית בשכונה המעורבת הערבית-יהודית עין הים-ואדי ג'מאל הכה שורשים ומניב פירות מתמשכים. פירות אלה מתבטאים הן בגינה פורחת ומשגשגת לרווחת תושבי השכונה והן ביחסי קרבה ושיתוף פעולה.
 

"לא קל לעסוק בנושאים "נפיצים" אבל בזכות האווירה הטובה אנחנו מדברים על הכל"

 
כך מעידה ליאן נג'אמי, סטודנטית שנה ב' במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים, המשתתפת באחת מקבוצות מבט באוניברסיטת חיפה. ליאן גדלה במשפחה מוסלמית ליבראלית, בשכונה המעורבת של עין הים-ואדי ג'מאל בחיפה, למדה בתיכון נוצרי, ומגיל צעיר מתנדבת במרכז קלור בשכונתה. השנה אף יזמה במסגרת המרכז השכונתי תוכנית ייחודית המפגישה ילדים ערבים ויהודים לאורך השנה, כדי שיכירו את השפה והתרבות זה של זה באופן חוויתי. היה זה אך טבעי שליאן תצטרף לתוכניות מבט. בקמפוס, ליאן מעידה שהתוודתה למתחים ולדעות קדומות, במיוחד בתקופות מתוחות כגון מבצע צוק איתן בקיץ שעבר. "כשהייתי באוטובוס וקיבלתי שיחת טלפון מאימי, לא רציתי לשוחח עמה כי פחדתי לדבר בקול בערבית...ובקורס  פוליטיקה שהשתתפתי בו באוניברסיטה היו הרבה דעות גזעניות". ליאן הבחינה במתחים בין יהודים לערבים אך גם בהבדלים בין הערבים לבין עצמם, כגון מידת הקשר לדת ורקע עירוני או כפרי."יש נטייה באוניברסיטה להתקבץ ולהסתגר בקבוצות נפרדות, לפי דת, לאום או מוצא, אך בזכות ההנחיה של יוסף וענת, מנחי מבט, נוצרה אוירה חיובית שאפשרה לנו לעסוק גם בנושאים רגישים כמו פוליטיקה, זכויות, וזהות. היה בחור יהודי דתי בקבוצה שלנו עם דעות ימניות, שקודם לכן לא נחשף כלל לערבים. ראיתי שבמהלך השנה חל בו שינוי.גם אני נחשפתי לחשיבה אחרת, הן של יהודים והן של ערבים הרואים את הדברים אחרת ממני".
 
כתבה: רחל גוטליב
צילמה: ליאן נג'אמי

המשכיות והתחדשות: מנהיגות קהילתית יהודית ערבית באוניברסיטת חיפה

מדי שנה,  שלוש הקבוצות של התוכנית למנהיגות קהילתית יהודית ערבית, הפועלת באוניברסיטת חיפה זו השנה שישית, מתארחות באחד המרכזים הקהילתיים בחיפה בהם מתנדבים הסטודנטים (מרכז הלימוד והסיוע 'בית החסד' הפועל בעיר התחתית ומרכזים קהילתיים בשכונת חליסה, נווה יוסף ועין הים-ואדי ג'מאל).  הפעם השתתפו  44 הסטודנטים וכ- 60 ילדים ערבים ויהודים בגילאי 6- 12מן המרכזים הקהילתיים באירוע סיום מרגש בעין הים- ואדי ג'מאל. המפגש נערך סמוך לגינה הקהילתית אשר נשתלה כפרויקט סיום של הסטודנטים של מבט לפני שלוש שנים.

לחיות יחד בקמפוס מגוון מבחינה תרבותית
Living Together in a culturally Diverse Campus
العيش معاً في حرم جامعيّ متنوّع ثقافيّاً
 
דו"ח מחקר הערכה
 
סדנאות לפיתוח מודעות בין תרבותית: "מנהיגות קהילתית" ו"בין תרבויות, בין שפות, בין זהויות"
 
אחמד בדראן

תקציר המחקר
בשנה"ל תשע"ד פעלו באוניברסיטת חיפה 4 קבוצות בשתי סדנאות בין תרבותיות: הראשונה "סדנת יצירה ומשחק: בין תרבויות, בין שפות, בין זהויות" (להלן סדנת/קבוצת האמנות), והשנייה סדנא "לפיתוח מודעות בין תרבותית – תכנית מנהיגות קהילתית".
בסדנא הראשונה השתתפו כ- 16 סטודנטים, קבוצה אחת, במסגרת בית הספר לאמנות. בסדנא השנייה השתתפו 32 סטודנטים בשלוש קבוצות נפרדות: שתי קבוצות לסטודנטים חדשים (20 משתתפים בשתי הקבוצות), וקבוצה אחת של סטודנטים וותיקים-ממשיכים (12 משתתפים).
מטרת מחקר ההערכה שכאן היא לבדוק את ההשפעה (האימפקט) של ההשתתפות בשתי הסדנאות הבין תרבותיות הללו (להלן "התכנית") על עמדותיהם של הסטודנטים בשלושה מעגלים מרכזיים: תרומתו של המפגש הבין תרבותי להיכרות עם האחר, השפעת התכנית במרחב הקמפוס של האוניברסיטה ותרומת התכנית למשתתפיה ומה הם לוקחים איתם בעקבות ההתנסות שלהם בסדנאות הבין תרבותיות.
הנתונים למחקר נאספו ממספר מקורות מידע, והם: הסטודנטים המשתתפים בכל הסדנאות, המנחים והמובילים של התכנית, בנוסף למסמכים שונים על עמותת מבט, והסילאבוסים של הסדנאות ועבודותיהם הרפלקטיביות של חלק מהסטודנטים אשר כתבו בסיום שנה"ל.

במחקר נעשה שימוש במספר כלים מחקריים, והם: שאלון לסטודנטים (ענו על השאלון 46 משתתפים), ראיון עומק חצי מובנה עם המנחים ומובילי התכנית (7 ראיונות), תצפית אחת בשיעור הפתוח של קבוצת סדנת האמנות, קבוצת מיקוד עם קבוצת הוותיקים וניתוח תוכן של מסמכים רלוונטיים שונים, כפי שציינתי למעלה.
איסוף הנתונים התבצע בחודש יוני 2014, החל מהשבוע האחרון של הלימודים של סמסטר ב', והסתיים בסופו של אותו החודש, למעט ראיון אחד אשר נערך בתאריך 02/07.
ניתוח הממצאים והצגתם נעשה בשילוב הנתונים הכמותיים (מהשאלון לסטודנטים) והנתונים האיכותניים (מהראיונות, התצפית, קבוצת המיקוד וניתוח המסמכים).
לפי הממצאים: 1) יש שביעות רצון כמעט מלאה מהסדנאות הבין תרבותיות; 2) לתכנית יש תרומה גדולה מאוד להיכרות משתתפיה עם "האחר"; 3) ההשתתפות בתכנית השפיעה באופן ניכר וחיובי, על עמדותיהם של הסטודנטים בנושא יחסי יהודים-ערבים; 4) רוב גדול של משתתפי הסדנאות מזהים פוטנציאל השפעה של התכנית על השיח הרב תרבותי ופיתוח פעילות רב תרבותית בקמפוס; 5) התכנית מקנה למשתתפיה תובנות חדשות, תובנות וכלים רב תרבותיים, אשר עוזרים להם במעגלי חייהם השונים, בין אם בקמפוס ובין אם מחוצה לו; 6) התכנית השפיעה על הסטודנטים הערבים יותר מאשר על היהודים; 7) התכנית השפיעה על הוותיקים יותר מאשר על החדשים; 8) יש לתכנית אפקט מיוחד, במיוחד על הסטודנטים החדשים, מעצם היות האוניברסיטה מקום המפגש הבין תרבותי הראשון/היחיד עבורם; 9) ונקודה אחרונה, מתייחסת למבנה, הרכב וגודל הקבוצות הבין תרבותיות. לנקודה אחרונה זו יש השפעה גדולה מאוד על ההוויה של המפגש הבין תרבותי של משתתפי ומשתתפות הסדנאות הבין תרבותיות: על הקבוצות להיות קטנות, אך לא קטנות מדי; יחס מספרי שווה בין יהודים וערבים; גיוון רב תרבותי עדתי בתוך קבוצות הלאום; ואיזון מגדרי בקבוצות.

לאור הממצאים של מחקר ההערכה, הדוח מציע לקחים והמלצות מעשיות למקבלי החלטות (ראה פרק אחרון בדוח "סיכום, דיון, לקחים והמלצות מעשיות למקבלי החלטות"). להלן התמצית של ההמלצות:
להמשיך בתכנית ולהרחיב את הפעילות ולאפשר ליותר סטודנטים להשתתף בסדנאות הבין תרבותיות, תוך כדי פתיחתם של מרחבי ומוקדי פעילות רב תרבותיים נוספים חדשים בקמפוס, במסגרת תכנית רב שנתית. זאת במטרה להעצים את פוטנציאל מימוש ההשפעה של התכנית על תרומתה להיכרות עם האחר, פיתוח מודעות לחיים בחברה רב תרבותית ואחריות חברתית.
מהלך זה מצריך הובלתן של מספר פעולות, כאשר המרכזיות שבהן: יצירת שיתופי פעולה בין מחלקות ו/או בין חוגים שונים ו/או גופים פעילים מרכזיים באוניברסיטה (כמו: אגודת הסטודנטים, המרכז היהודי ערבי, היחידה לקידום ההוראה, הנהלת האוניברסיטה ועוד); בנוסף, פיתוח תכנים ודרכי פעולה מותאמות להרחבה המוצעת (והמומלצת כאן) (כמו: יצירת מיקוד פעילות שמכוון כלפי פנים – הקמפוס, והכשרת הסטודנטים המשתתפים בנושא "יזמות רב תרבותית" במרחב הקמפוס).

למחקר המלא - לחצו כאן להורדה

לחיות יחד בקמפוס מגוון מבחינה תרבותית - דו"ח מחקר הערכה מאונ' חיפה 2014

לחיות יחד בקמפוס מגוון מבחינה תרבותית
Living Together in a culturally Diverse Campus
العيش معاً في حرم جامعيّ متنوّع ثقافيّاً
 
דו"ח מחקר הערכה
 
סדנאות לפיתוח מודעות בין תרבותית: "מנהיגות קהילתית" ו"בין תרבויות, בין שפות, בין זהויות"
 
אחמד בדראן

פרויקט הסיום הקהילתי של תכנית 'מנהיגות קהילתית יהודית-ערבית' בחיפה הוא כבר סוג של מסורת, המתקיימת מזה שלש שנים. הסטודנטים בתכנית מתנדבים במרכזים קהילתיים בשכונות המעורבות השונות בעיר, ובשנים הקוד מות התארחו הפרויקטים במרכזים – בשנה שעברה בהקמת הגינה הקהילתית בשכונת עין הים, ולפני כן בעשייה ויצירה בשכונת חליסה. השנה הוחלט כי האוניברסיטה עצמה תארח את הפרויקט – הזדמנות להזמין את המשתתפים מן המרכזים להציג את פעילותם  בקמפוס, לבקר ולהתארח במקום.

לפרויקט שנערך לקראת סיום הסמסטר השני תשע"ג הגיעו למעלה ממאה תלמידים, ממתנ"ס חליסה, מרכז קלור בעין הים ומרכז בית החסד. עבור רוב הילדים זו היתה הזדמנות ייחודית להגיע לאוניברסיטה, לראות מאיפה מגיעים הסטודנטים המתנדבים הנפגשים איתם במהלך השנה, לשמוע מהם מה הם לומדים ואיך לומדים באוניברסיטה, ולראות במו עיניהם את המקום והאווירה. הפעילות כללה ניסויים ושעשועי מדע, סיור באוניברסיטה בעקבות כתב חידה, ופעילות יצירה משותפת.

"הילדים שאנחנו עובדים איתם הגיעו בפעם הראשונה לאוניברסיטה, ובשבילם לראות מקרוב את מגדל אשכול הנראה מכל רחבי העיר, לעלות ולראות איך נראית העיר, השכונה ובית הספר שלהם ממרומי הכרמל, להיכנס לספריה ובכלל להתרוצץ במסדרונות – זוהי יצירה של תמונת עתיד שלא היתה חלק טבעי מן התפיסה שלהם עד היום"

לקראת הפרויקט הכין כל מרכז דוכן וכרזות המציגות את הפעילות המתקיימת בשכונה, אותה הציגו באוניברסיטה, לחשיפה נוספת של פעילות הפרויקט בקמפוס. כל קבוצה הכינה גם ציור משותף, אותו הגדילו הסטודנטים לבדי ענק, שנצבעו ע"י הילדים בפעילות היצירה ושימשו תפאורה צבעונית לטקס הסיום המשותף.

לאלבום עם תמונות נוספות מהפרוייקט
 
 כתב: ליאור שורר
 

תלמידים מבקרים באוניבסיטה - פרוייקט סיום בקבוצת מנהיגות קהילתית חיפה

פרויקט הסיום הקהילתי של תכנית 'מנהיגות קהילתית יהודית-ערבית' בחיפה הוא כבר סוג של מסורת, המתקיימת מזה שלש שנים. הסטודנטים בתכנית מתנדבים במרכזים קהילתיים בשכונות המעורבות השונות בעיר, ובשנים הקוד מות התארחו הפרויקטים במרכזים – בשנה שעברה בהקמת הגינה הקהילתית בשכונת עין הים, ולפני כן בעשייה ויצירה בשכונת חליסה. השנה הוחלט כי האוניברסיטה עצמה תארח את הפרויקט – הזדמנות להזמין את המשתתפים מן המרכזים להציג את פעילותם  בקמפוס, לבקר ולהתארח במקום.

כך מבשרת הכותרת בעיתון הארץ, 27.5.2013

לראשונה בארץ: אוניברסיטת חיפה קבעה חופשות בחגי הנצרות והאיסלאם
נשיא האוניברסיטה: "הסטודנטים שלנו לומדים ביחד, חוקרים ביחד, ונראה לנו רק טבעי שגם יוכלו לציין את החגים החשובים להם ביחד"
לכתבה ב"הארץ"

תגובת ליאור שורר, מנהל עמותת מבט:
נושא החופשות בחגים הלא-יהודיים חוזר ועולה בדיונים בקבוצות מבט באוניברסיטת חיפה, כמו גם במכללות השונות. זהו נושא סמלי-לכאורה, אך למעשה הוא מסמל ומבטא את היחס לקבוצות המיעוט, דרך היחס שניתן (או שאיננו ניתן) לתרבות שלהן. בשנה"ל הנוכחית היתה לכך דוגמא קיצונית מן הצד ההפוך, כאשר הלימודים החלו 'אחרי החגים', היהודיים כמובן, אבל ימים ספורים לפני עיד אל אדחא, חג הקורבן המוסלמי. זהו איננו נושא דתי, אלא נושא של יחס לזכויות התרבותיות והקבוצתיות של מיעוטים. באוניברסיטת חיפה, אשר כ-30 אחוז מן הסטודנטים הלומדים בה אינם יהודים, זהו צעד ראוי, מכובד ומכבד, של רב תרבותיות הלכה-למעשה.

תגובות הגולשים באתר "הארץ" - כיבוש, אפרטהייד, שואה, דת ומדינה - ועוד.

הטוקבקים הנבחרים מאתר הארץ מציגים מגוון דעותראשית, האוניברסיטה מקבלת הרבה ברכות ותשבחות מהציבור, גם בהקשר לחיפה, הנחשבת מראש כעיר רב-תרבותית. ואולי קצת מפתיע לגלות מספר לא מבוטל של תגובות ציניות, המבקשות התחשבות גם בחגים הסיניים, ובאנשי החלל...
לפי התגובות, לא כל הציבור רואה בערבים אזרחים שווי זכויות, ויש הדורשים מהם קודם כל למלא חובותיהם, ואף מקשרים לאי-עמידתם של ערבים בצפירת יום השואה.
מספר מגיבים רומזים על רמתה של אוניברסיטת חיפה, ותגובה אחת אף רומזת שהרמה ירודה בגלל הערבים הלומדים/מלמדים בה.
שאלה נוספת שעולה - האם התייחסות רשמית לחופשות מבטלת את הגזענות?  מספר מגיבים מתייחסים למצב במדינות אחרות. לפי התגובות, נראה שבמדינות כהודו וארה"ב יש התייחסות רב-תרבותיות מובנית במוסדות מסויימים.

והרי התגובות המקוריות- לא נגענו:
אתה כנראה לא מכיר ולא יודע כלום: בהודו - מדינה שבה בדומה לנו יש רוב גדול של 80% (הינדים) ומיעוט גדול של כמעט 20% (מוסלמים) החגים הרשמיים כוללים את חגי ההינדים, המוסלמים + חג המולד (ולא שמעתי שבגלל זה הודו שינתה את אופיה למדינת שריעה....)  (לת) ארה"ב ומדינות אירופה הן מדינות נוצריות כמעט לגמרי (ובאלה עם % מוסלמים גבוהים - צרפת למשל - נראה מן הסתם בקרוב גם את עיד אל אדחה ברשימת החופשות הכלל ארציות)

ידוע שמנגינת התקווה היא פלאגיאט משיר עם אירופי. אני מציע שנשאיר את המילים ונחליף את המנגינה למשהו ערבי אולי בילאדי בילאדי 

בארה"ב מתייחסים בכבוד לבני הדתות שבמיעוט. ילדים נוצרים מגיעים הביתה עם חנוכיה מעשה ידיהם בחג שלנו, וכך לומדים לכבד כל אדם

הריבון הנאור והחכם - לא מפחד מהמיעוט, אלא מכיר בו ומכבד אותו

החגים היהודיים לא מוכרים באוניברסיטאות בארה"ב

זה נכון במידה מסוימת, אבל החגים היהודיים לא מוכרים באוניברסיטאות בארה"ב. רק בחגי הנוצרים יש חופשות והאוניברסיטאות נסגרות.

כל הכבוד! תמר

צעד בדרך הנכונה.

ישנן תרבויות מסוימות שיפרשו כל הליכה שלך לקראתן כחולשה, כהזדמנות לפגוע. אבל הפראיירים לא מתים לצערנו.

חיפה עיר הסובלנות

שום מחווה לא תסתיר את פשעי האפרטהייד הישראלי ואת זוועות המצור על עזה. להחרים את מוסדות "ההשכלה" הציונית

נותנים לכם יותר מידי וזו הצרה. נראה אותך נלחם באסאד שהורג מאות אלפי אחים שלך יום ביומו. פחדן עלוב

טימיינג . שנותנים טוב לא בוכים על הרע 

דרוזים,מורמונים,בודהיסטים,ואנשי-החלל גם להם מגיעה חופשה...

ברכות. אקדמאי

ברכות לאוניברסיטת חיפה על החלטה צודקת חכמה ונכונה בתקווה כי כך ינהגו במקומות נוספים.

כאשר המיעוט הערבי בארץ יפגין מידה כזו או אחרת של סובלנות ממסדית, או אז אסכים שיש משהו בגישתו של שפירא. כשמצאתי את עצמי עומד בצפירה של יום השואה לפני מספר שנים במרכז העיר בירושלים, ומולי חלפה בהליכה מתריסה ערבייה בכיסוי ראש, הבנתי שהמרחק עוד גדול. סובלנות יפה כששני הצדדים מפגינים אותה.

...ומי שצריך להתחיל בסובלנות הוא בעל הכוח, לא ההיפך  (לת) סובלנות הדדית צומחת מכבוד הדדי

השנה לא ציינו את המעבר משנת הדרקון לנחש ומה עם החגים הסינים?

קח דרכון וסע לעולם הנאור - תגלה שאונ' חיפה עושה לעצמה ולכולנו טוב בכך שמכבדת את הסטודנטים והמרצים הערבים הרבים שלה 

מבורך. סבלנות וקבלה זה הכרחי מתרשמת

יבורכו

כל הכבוד!!! צעד חשוב לשיוויון אמיתי, מרצה בירושלים

זה היה ברור שזה יקרה לראשונה בחיפה המוסלמית

חבל שערכי הדת, שהיא פרמטיביות לשמה, חודרת למוסדות לימוד אקדמאי ומתקדם.  מה הצעד הבא? לחייב נשים ללכת עם כיסוי ראש? לחייב כל אישה ללכת עם גבר מלווה מהמשפחה? איסור מכירת מזון בפומבי בחודש הראמדן. מה עונשו של אדם שיסעד את ליבו בפומבי בימי הראמדן?
פרמטיביות לשמה במוסד אקדמאי.  בכל אירופה מתרחקים מערכי הדת בשם הקדמה והנאורות, רק בחיפה המוסלמית הולכים אחורה.

האמת שמבורך מאד, נשמע מצויין.

אבל הרמה האקדמית באוניברסיטת חיפה נוראית, אני כמעסיק מעדיף הרבה מאד מכללות לפני אוניברסיטת חיפה.

מביך. אוניברסיטה גרועה שמורידה את רמתה בשביל אותם מיעוטים, ועכשיו מתאימה את עצמה אליהם עוד ללא הצדקה אמיתית. 

מעלה את רמת הסטודנטים כולם, מכבדת את כל הסטודנטים והמרצים שלה - וזה חשוב לא פחות ממה שנדמה לך. למדתי ולימדתי בחיפה בגאוה רבה

כל הכבוד על המעשים מעודדי סובלנות וכבוד, ולא פטפוטי שקר שאנחנו רגילים בפוליטיקה הימנית 

כל הכבוד על עשייה ברוח סובלנות וכבוד. להבדיל מפטפוטי שקר של ימין ולפיד בתוכם 

עוד 3 ימים אלה עדיפים על ל"ג בעומר למשל

מצויין. צעד קטן בדרך למדינה רב-תרבותית. 
 

רב תרבותיות הלכה למעשה - לוח החופשות החדש של אוניברסיטת חיפה

כך מבשרת הכותרת בעיתון הארץ, 27.5.2013

לראשונה בארץ: אוניברסיטת חיפה קבעה חופשות בחגי הנצרות והאיסלאם
נשיא האוניברסיטה: "הסטודנטים שלנו לומדים ביחד, חוקרים ביחד, ונראה לנו רק טבעי שגם יוכלו לציין את החגים החשובים להם ביחד"
לכתבה ב"הארץ"

אסנת בר אור– אמנית , פעילה חברתית , לשאלתי מה היא קודם,היא עונה:"קודם הייתי אמנית ואחר-כך הפכתי לבעלת תודעה חברתית."
וכדי להבין יותר היא שולחת אותי לאתר שלה:

"אני רואה באמנות, כלומר ביצירת דימויים ובשיח שמסביבם, עיסוק בכלים להבנת העולם, אפשרות ללימוד ופירוק ההבניה של תפיסתנו את המציאות שסביבנו והזדמנות להגדיר אותה מחדש. כאזרחית וכחלק מקהילה, אני תופסת את שדה האמנות כזירת פעולה ליצירת מרחב לקולות שונים, ובמיוחד כאלו שהודחקו משדה הראיה שלנו, ליצירת אפשרות של דיאלוג של שווים. לפיכך אני מבינה את הפעולה בשדה האמנות כפעולה אזרחית ופוליטית"

מנאר זועבי  מגדירה את עצמה כ:"אומנית אקטיביסטית ויזמית בחינוך האלטרנטיבי (שותפה בהקמת בית ספר ערבי  אלטרנטיבי מסאר {תהליך} בנצרת), הציגה ומציגה בישראל וברחבי העולם.
מנאר מספרת לי שחלק מהיותה אקטיביסטית התבטא בעבר בהורדת של שלטים בערבית,  שהקשר בינם לשפה הערבית התקינה הוא מקרי לחלוטין .
מנאר ואסנת שותפות למספר פרויקטים בשדה האומנות לאורך השנים, בשתי עמותות: אלביר(הבאר) לטיפוח התרבות והקהילה בוואדי עארה, וקבוצת האמנים פרהסיה.

פעילות בקבוצת פרהסיה
פרהסיה היא קבוצת אמנים ומעצבים, שהם גם פעילים חברתיים, הפועלים בשדה החברה האזרחית ועוסקים בפיתוחה של שפת תקשורת אזרחית: שפה מכבדת, הומניסטית ודיאלוגית. קבוצת פרהסיה פעלה לחיזוק הניראות של קהילות וארגונים לשינוי חברתי באמצעות קורסים וסדנאות בתחומי העשייה החזותית, ובאמצעות יצירת ספרים, דפי מידע, כרזות, מצגות, אתרים וכדומה. בנוסף, יצרו חברי הקבוצה עבודות אמנות עצמאיות העוסקות בנושאים טעונים ושנויים במחלוקת, מתוך מטרה לעורר שיח ציבורי ושינוי חברתי. יוזם הקבוצה הוא עפר כהנא וב-2005-2012 ריכזתי אתו את עבודת ההקבוצה. במהלך השנים לקחו חלק בקבוצה האמנים: מנארזועבי, איוב אעמר, הדס קידר, הגר גורן, אורנה בן שטרית, תמר משולם וטל אדלר.

אחד הפרויקטים במסגרת פרהסיה, שיוצג גם בקורס באונ' חיפה:

דרך השפה
דרך השפה הוא מילון חזותי של מילים בערבית ועברית במרחב הציבורי. העבודה 'דרך השפה' מהווה תגובה לתהליך מחיקת השפה הערבית מהחיים הציבוריים בישראל, ועם המשמעויות הנפסדות שלו. העבודה הוצגה ביפו, בנמל ת"א, בירושלים ומחאת קיץ 2011. הפרויקט הוצג גם בוינה, במוזיאון אסל ורחובות בשכונת אוגארטן, במסגרת התערוכה Overlapping Voices, תערוכה של אמנים ישראלים ופלסטינים. בוינה הצגנו את הפרויקט כשהוא כולל עברית וערבית, כשהן מתוגרמות לגרמנית. הנכחת השפות הערבית והעברית יחד, במרחב האירופאי, מציפה סוגיות משמעותיות לגבי הקיום של יהודים וערבים באירופה, בעבר והווה, נוכח מגמות של אנטישמיות ושנאת זרים, מאתגרת תפיסות בעולם המערבי הרואות בתרבויות ובשפות שלנו איום ומציעה אלטרנטיבות רב תרבותיות, של הקשבה ולימוד.
הפרוייקט הוצג בעמק רפאים, ירושלים (2006), עג'מי, יפו (2007), וינה (2008), נמל ת"א (2009), רוטשילד ולוינסקי, ת"א (2011).

בסמסטר ב' תשע"ג נפתח באוניברסיטת חיפה קורס משותף למנאר ואסנת,, קורס שנפתח בתמיכה רבה של החוג לאומנות ושילוב של עמותת מבט.

כותרת הקורס: בין תרבויות, בין שפות, בין זהויות: סדנת יצירה ושיחה
                        بين الثقافات , بين اللغات , بين الهويات : ورشة إبداع وحديث
 
 24 סטודנטים משתתפים בקורס, הרבה יותר ממה שהן רצו והביקוש היה גדול עוד יותר.
יש בקורס רוב נשי של כ-20 נשים, ורוב ערבי של כ-15, השיעור מתנהל בעברית וערבית. מעבר להקלה על הסטודנטים הערבים יש רצון להנכיח את השפה הערבית.
מנאר מסבירה:"תלמיד/ה  ערבי/ה כשהם מתרגשים, קשה להם לבטאאת עצמם בשפה העברית כמו דוברי שאר השפות. הסטודנטים היהודים, היא מוסיפה, מאד סובלניים, בכלל בשיעור כזה לומדים לפתח את הסובלנות, היא מספרת שאחת הסטודנטיות היהודיות אמרה לה : "כל-כך קשה ללמוד לא בשפת האם שלך, אני בגלל זה בחרתי ללמוד בארץ."
4 שיעורים התקיימו עד כה, ובהם עוסקים התלמידים בסיפור האישי של כל אחד מהתלמידים והתלמידות. ובכלל, הן מסבירות לי, מעבר לזה שיש כאן סטודנטים יהודים וערבים (מונח שהן מתנגדות לו כי הוא מונח שמיד משויך לשפת הקונפליקט ויוצר מציאות דיכוטומית), יש כאלה שאינם יהודים ואינם ערבים.
הרכב הסטודנטים גם מגוון מבחינת החוגים. רובם לומדים אומנות אבל לא רק, הקורס היה פתוח בפני תלמידי אומנויות מחוגים שונים, וכך בשיעור משתתפים גם סטודנטים למוסיקה ותאטרון.

מה אתן רוצות שיקרה בשיעור? אני שואלה ומקבלת מגוון תשובות רהוטות.
מנאר :אנחנו רוצות שלשיח בקבוצה תכנס מודעות לאנרכיסטיות, לעצמאות אישית, הבנה שאני לא משמש כלי לנרטיב מסוים או פוליטיזציה, לחוות את השוני ממקום אסתטי ומעניין, לחשוב על הקונפליקט בלכסיקון חדש, השיח הישן לא הוביל לשום דבר.
אסנת מוסיפה: להנות מהקשר האישי ולראות בו משאב, צריך להעמיק את ההבנה והשיח ולהתעכב עליהם וקורס סמסטריאלי כמו הקורס הזה הוא קצר מידי.
מנאר: האם המדינה מייצגת את כל היהודים? האם היהודים רוצים שהמדינה תייצג אותם?  השאלה הזו נשאלה בעקבות שיחה, שהיו בה הכללה וערבוב  בין מדיניות של מדינה ואנשים, עם ודת, השאלה הופנתה לערבים ויהודים כאחד, דרכה ניסיתי לעורר אצל הסטודנטים רצון בקריאה וצבירת ידע מעבר למה שלמדו דרך ספרי לימוד ומדיה.

ממה אתן חוששות?
אסנת: מההרמוניה
מנאר: אין לי הרבה ציפיות לכן גם לא רבה חששות, או בעצם כל כך הרבה חששות ולכן לא משלה את עצמי בציפיות מיוחדות, בנוסף אנחנו בתהליך למידה והתבוננות בעצמנו ובמחשבות שלנו כמו הסטודנטים.

אבל...אנחנו אקטביסטיות ואנחנו רולמודלינג. וזה לא כתוב בסילבוס.

ומה כן כתוב בסילבוס?
ובכן, אלו הנושאים שילמדו בקורס:

1. זהויות וסיפורי חיים מבעד לחפצי תרבות ותמונות
     انتماءات وقصص  حياتية ما وراء أغراض ثقافية وصور
 
2.   חקר מקורות השראה תרבותיים חזותיים, מוסיקליים, טקסטואליים של הסטודנטים כיוצרים והצגתם בכיתה
       البحث بمصادر الإلهام الثقافية والبصرية  والموسيقية والنصية لدى الطلاب كمبدعين وعرضها بالدرس
        
3.  גוף – דימוי גוף, חשיפה והסתרה, מודלים לחיקוי
לבוש ואפנה-  פרטי זהות של לבוש, אביזרים והתנהגויות המשקפים זהות, שונוּת, ייחודיות, שייכות ונבדלוּת
جسد - تصور الجسد , كشف وتستر , أمثلة للتقليد
لباس وأزياء - تفاصيل هوية الملابس , اكسسوارات وسلوكيات تعكس هوية , اختلاف , تميّز , انتماء وانفصال
        
4.  חיברוּת וטקסים - התנהלות חברתית במרחב הפרטי (טקסים, חגים, מפגשים משפחתיים, נורמות התנהגות, יחסים, היררכיה), ובמרחב הציבורי (יחסים חברתיים, יחסי כוח, שפה) צילום בוידיאו/ סטילס, תיאטרון ומוסיקה
      تنشئة اجتماعية وطقوس – السلوك الاجتماعي بالحيز الخاص ( طقوس  أعياد , لقاءات عائلية , عادات سلوكية , علاقات , تدرج هرمي) والحيز العام ( علاقات اجتماعية , موازين قوى , لغة ) تصوير وفيديو , مسرح وموسيقى
        
5. פעילות משותפת: הצגת 'דרך השפה' – פרויקט גרפיטי של קבוצת האמנים 'פרהסיה' –מילים בערבית עם תרגום ותעתיק לעברית- אפשרות של פעילות משותפת ותערוכה.
או:   יצירת פעילות אמנותית שיתופית בצוותים קטנים / בקבוצה הגדולה – מקונספט לתכנון וביצוע
عمل مشترك : عرض "عبر اللغة "– مشروع جرافيتي يخص مجموعة "برهيسيا" – مفردات بالعربية مع ترجمة ونسخ للعبرية – إمكانية لفعالية مشتركة ومعرض.
أو : انتاج فعالية فنية مشتركة بطاقم مصغر / بمجموعة كبيرة – من الفكرة إلى التخطيط  والتنفيذ
 
בהצלחה!

ראיינה: חדוה ליבנת

שנה שנייה של הקורס - ראיון עם אסנת בר-אור:

הקבוצה בנויה ממגוון זהויות של מוצא, שפות, מגדר ודת וכך נוצר מצב שחלק מהפרויקטים חצו זהויות. - See more at: http://www.mabat.org/#sthash.4DpWLPXM.dpuf

"בחוג לאמנות יש כמחצית יהודים ומחצית ערבים, לקבוצה הגיעו 2/3 ערבים ו1/3 יהודים
או בלשונה של אסנת 2/3 דוברי ערבית ו1/3 דוברי עברית, ומבחינתה הקו המבחין הוא השפה."

לשאלתי למה הגיעו כ"כ הרבה ערבים השיבה  אסנת: "היתה לנו הזמנה מכילה."
מה זה "הזמנה מכילה?" - See more at: http://www.mabat.org/story/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A1-%D7%9E%D7%99%D7%95%D...

קורס חדש באוניבסיטת חיפה – ראיון עם אסנת בר אור ומנאר זועבי

מתוך פרויקט "דרך השפה" של קבוצת פרהסיה

אסנת בר אור– אמנית , פעילה חברתית , לשאלתי מה היא קודם,היא עונה:"קודם הייתי אמנית ואחר-כך הפכתי לבעלת תודעה חברתית."
וכדי להבין יותר היא שולחת אותי לאתר שלה:

כמה מאות משתתפים ביקרו ב-29 במרץ 2011  בכנס "חינוך בחברה מרובת תרבויות" במכללת קיי בבאר שבע. זהו הכנס הראשון מתוך סדרה של כנסים בנושא הצפויים להתקיים במכללה. היוזמה המבורכת ששותפים לה גם מכון מופ"ת ואונסק"ו נועדה להעמיק את השיח בנושא על רקע המורכבות התרבותית והחברתית המאפיינים את ישראל.

שתי תערוכות אמנות שאצר ישראל רבינוביץ' והוצגו במקביל בגלריה שבבנין המרכזי ובבית הספר לאמנות, הוסיפו מימד נוסף לתכני הכנס. קשר מעניין לנושא הכנס נוצר בין התערוכה "מקומית" שכללה עבודות של שתי אמניות פלסטיניות מרוות עיסא ואניסה אשקר, העוסקות בזהות ובזיכרון.

מבט על הנוכחים באודיטריום של המכללה בו נערך מושב הפתיחה מגלה את חלקם המשמעותי של הערבים הבדואים בין המורים והסטודנטים במכללה. מפתיעה לטובה גם הנוכחות הגדולה של נשים בדואיות באולם והייצוג הנכבד של נשים בסגל הבכיר של המכללה, בראשם הנשיאה.
ברור, כי השיח המגדרי והמפגש הבינתרבותי הם חלק מההוויה יומיומית במכללה עבור הלומדים והמלמדים בה.

נשיאת המכללה פרופ' לאה קוזמינסקי שפתחה את הכנס ביטאה את המחויבות של המכללה ל"הוראה רלוונטית מבחינה תרבותית", המרכזית כל כך לשיח החינוך בחברה רב תרבותית. הנשיאה הדגישה את הצורך להכיר במסורות התרבותיות של הלומדים, בצורך לבנות גשרים של משמעות בין ההתנסויות של הלומדים בסביבתם המשפחתית ובין התוכן והסגנון של הלמידה במוסדות החינוך ואת המימד המעצים של החינוך.

הכנס היטיב לייצג את המסגרות התיאורטיות הרלוונטיות לחשיבה ומחקר בחינוך בחברה מרובת תרבויות. שתי ההרצאות המרכזיות שנערכו בפתיחה ובאמצע היום היו מצוינות ושימשו צירים חשובים לדיונים שנערכו במושבים האחרים.

הראשונה הייתה של פרופ' אבי שגיא, פילוסוף וחוקר העומד בראש התכנית ללימודי פרשנות באונ' בר אילן ועמית מחקר בכיר במכון שלום הרטמן.
בדבריו עמד שגיא על מגבלות שיח הזכויות הליברלי המזוהה עם הרב תרבותיות וטען כי מטבעו מוביל שיח הזכויות לניכור, לקונפליקט בין קבוצות ואף לבדלנות. כשיח משפטי הוא מציב את הצדדים בעמדות של נותני ומקבלי זכויות הנאבקים על מרחבים תרבותיים סגורים ונפגשים לצורכי מו"מ בלבד. שיח הזכויות חשוב ומועיל לצורך הקצאת משאבים למשל, אבל אינו מוביל בהכרח לדיאלוג. כתוצאה מכך יכולות קבוצות לחיות במרחב רב תרבותי מבלי לגלות עניין בזולתם, או לגלות בו עניין אינסטרומנטאלי בלבד. כתוצאה מגישה זו עלולה החברה כולה להידרדר לעימות בין קבוצות או לדחייה של הרב  תרבותיות כפי שקורה כעת באירופה.

לדעתו של שגיא, הרב תרבותיות אינה יכולה להסתפק במושג הליברלי של שיח הזכויות. דרוש מושג של רב תרבותיות החורג משיח זה שבמרכזו דיאלוג חי ומפרה. חינוך לרב תרבותיות יהיה אם כך חינוך המעורר עניין אמיתי בזולת ובתרבותו. חינוך המעודד את הלמידה מהזולת ואת ההפריה ההדדית. זוהי המשימה המוטלת על מחנכים בחברה רב תרבותית.

הרצאתה של  ד"ר סראב אבורביעה קווידר מאוניברסיטת בן גוריון עסקה בחסמים ובדרכי ההתמודדות של נשים בדואיות בדרך להשכלה ובשיבה הביתה אל החברה הבדואית. מחקריה המרתקים של אבורביעה מלאים בממצאים ובתובנות מעניינים. אחד המרגשים והמפתיעים שבהם מסביר מדוע מאמצות נשים בדואיות קוד לבוש מוסלמי מחמיר גם לאחר חשיפה ממושכת להשכלה. לטענתה, נשים בדואיות משכילות מאמצות את קוד הלבוש הדתי לא מתוך אדיקות אלא מתוך רצון להדוף לחץ חברתי ולקבל בתמורה את הזכות להמשיך ללמוד ולהתפתח מקצועית ואינטלקטואלית. מפתיע לגלות כי ברשת הסימון התרבותי, הלבוש המסורתי שלעתים יוצר בחברה הלא מוסלמית אנטגוניזם עד כדי איסלמופוביה, מסמן עבור נשים בדואיות דווקא את הדבקות בהשכלה ואת המחירים האישיים שהן נאלצות לשלם כדי לשמור על חירותן. הוכחה נוספת לקרבה הדרושה עם הזולת כדי להבין את מורכבותו התרבותית.

לחנך בחברה מרובת תרבויות - סיכום כנס במכללת קיי

קהל בכנס במכללת קיי. צילום: דוד גברו

כמה מאות משתתפים ביקרו ב-29 במרץ 2011  בכנס "חינוך בחברה מרובת תרבויות" במכללת קיי בבאר שבע. זהו הכנס הראשון מתוך סדרה של כנסים בנושא הצפויים להתקיים במכללה. היוזמה המבורכת ששותפים לה גם מכון מופ"ת ואונסק"ו נועדה להעמיק את השיח בנושא על רקע המורכבות התרבותית והחברתית המאפיינים את ישראל.

עמודים

שתף