תרבות: אמנות, מוזיקה, עיצוב

היכן יכולת ביום אחד לצפות במופע מחול הודי, להפגש לשיחה אינטימית על ספר, להתנסות בסדנת בישול של אוכל ערבי ולהקשיב להופעות מוסיקה בעברית, ערבית, אנגלית ואמהרית?
אלה היו רק חלק מהפעילויות שהוצעו ב'פסטיבל פוזיטיב' ביפו, בקיץ האחרון, פסטיבל שחשף את הפוטנציאל של היכרות עם עושר תרבותי מגוון יחד עם מפגש בין-אישי קהילתי, וכל זאת בסביבה האינטימית של 6 בתים ביפו. 
הפקת הופעות ביתיות או אירועים אחרים המתקיימים עבור קהל מצומצם בבתים, הם חלק מטרנד עולמי, והתאמת הרעיון לסצנה המקומית בארץ היא פרי יוזמתם של צמד חברי הילדות  רונאל קרן ואיתמר לוריא.  הם התחילו מבאר שבע, בה התגוררו כסטודנטים, והמשיכו במקומות אחרים בארץ.
לאחר המעבר לעיר המעורבת יפו, רונאל ואיתמר ביקשו לפנות לכיוון רב תרבותי, ועל כן פנו לעמותת מבט, אשר מלווה אתם מאז.  אירוע פוזיטיב ראשון ביפו התקיים בשני בתים בינואר 2015, ולאחר מכן הוחלט להרחיב לאירוע גדול יותר של 6 בתים באוגוסט האחרון, שבו השתתפו למעלה מ- 300 איש.

אנחנו יודעים היטב מה מפריד ביננו – חילוקי דעות פוליטיים, דעות קדומות, פחד מאלימות, דת ותרבות שונים מ"שלנו". אנחנו גם יודעים שהתוודעות לתרבות ומוסיקה של האחר יכולים להעשיר אותנו ולחבר ביננו. רונאל ואיתמר, בליווי עמותת מבט, מקווים להרחיב ולהביא את הרעיון של פוזיטיב למקומות נוספים  וכעת בודקים אפשרות לקיים אירוע דומה בחיפה, בשיתוף סטודנטים מתוכניות מבט.

עמוד הפייסבוק של פוזיטיב

פסטיבל פוזיטיב: כשמשהו חיובי מחבר ביננו

היכן יכולת ביום אחד לצפות במופע מחול הודי, להפגש לשיחה אינטימית על ספר, להתנסות בסדנת בישול של אוכל ערבי ולהקשיב להופעות מוסיקה בעברית, ערבית, אנגלית ואמהרית?
אלה היו רק חלק מהפעילויות שהוצעו ב'פסטיבל פוזיטיב' ביפו, בקיץ האחרון, פסטיבל שחשף את הפוטנציאל של היכרות עם עושר תרבותי מגוון יחד עם מפגש בין-אישי קהילתי, וכל זאת בסביבה האינטימית של 6 בתים ביפו. 

הקורס מתנהל זו השנה השניה באוניברסיטת חיפה, ומנחות  אותו אסנת בר אור ומנאר זועבי.

בשנה שעברה ראיינו את מנחות הקורס. ניתן לקרוא כאן.
 
בשיחה טלפונית עם אסנת בר אור, היא מספרת:
זהו קורס שנתי שהסתיים לפני כשבועיים, השיעור האחרון  היה  "שיעור פתוח" -  פתוח לקהל הרחב ובאמת הגיעו הורים, משפחה, חברים, מרצים, ושותפים לדרך.
הקורס הזמין סטודנטים מתחומי התאטרון ,מוסיקה ואמנות חזותית. אלה החוגים המרכיבים את ביה"ס לאמנות באוניברסיטת חיפה.
בחוג לאמנות יש כמחצית יהודים ומחצית ערבים, לקבוצה הגיעו 2/3 ערבים ו1/3 יהודים
או בלשונה של אסנת 2/3 דוברי ערבית ו1/3 דוברי עברית, ומבחינתה הקו המבחין הוא השפה.
בגלל זה היה חשוב שכל העת הערבית תהיה נוכחת ולגיטימית, דבר שלעיתים הקשה על דוברי העברית, מאחר שהיו קטעים ארוכים שהתנהלו בערבית ודוברי העברית נאלצו להמתין בסבלנות לתרגום.

לשאלתי למה הגיעו כ"כ הרבה ערבים השיבה  אסנת: "היתה לנו הזמנה מכילה."
מה זה "הזמנה מכילה?"
הזמנה שהיתה גם בעברית וגם בערבית, הזמנה שאפשרה להביא את הסיפור האישי והקולקטיבי והזמנה שהזמינה ללמוד באופנים חדשים.
הקורס היה מורכב ממספר תרגילים בנושאים שונים: סיפורים אישיים מכוננים, סיפורים קולקטיביים וסיפורי עם, ותרגיל בנושא קונפליקטים.

הקבוצה בנויה ממגוון זהויות של מוצא, שפות, מגדר ודת וכך נוצר מצב שחלק מהפרויקטים חצו זהויות. למשל 4 סטודנטיות עם מאפיינים שונים עסקו בדילמות שבין הרגש לחשיבה בקשר של בין נשים לגברים, סטודנטיות נוספות עסקו בתהליך ההתבגרות והפיכה של ילדה לנערה ולאישה.
שני סטודנטים שאספו סיפורי ילדוּת מפחידים  ששמעו עליהם מהוריהם וסביהם כמו ה"תאנה של לילא" לזכרה של בחורה שנרצחה, אחרי שנאמר עליה שקיימה קשר עם גבר כלשהוא.
שתי סטודנטיות ששוחחו על אבא שלהן במילים בודדות ואסוציאטיביות.

היה מנעד גדול של עבודות שרובן מתחום המיצג. זה קשור כמובן למספר הגדול של סטודנטים לתיאטרון שנכחו בסדנא, אבל ניתן גם להסביר זאת במונחים תיאורטיים: חוקרי תרבות ומגדר רבים מתייחסים היום לזהות, שמכוננת על ידי מבעים פרפורמטייבים ולשוניים במהלך תהליכי החיברות שלנו.
במילים אחרות, הזהות שלנו נבנית תוך ציטוט וחיקוי יומיומי של דפוסי התנהגות ודיבור שרכשנו ואנחנו ממשיכים לרכוש מהחברה שבקרבה אנו חיים. וכך מופע העצמי היומיומי שלנו הוא פרפורמטיבי וניתן ללמוד אותו תוך יצירה ושיחה במיצגים של הסטודנטים.

בקיצור, הסדנא הופכת למעבדת מחקר של תהליכי כינון הזהות שלנו תוך דיאלוג ביקורתי  ותוך הכרות עם פרקטיקות התנהגותיות שלנו ושל זולתנו.
בעקבות עבודת הקבוצה נוצרה אינטימיות עמוקה, הסטודנטים הרגישו נוח לדבר ולהיפתח, התיידדו, התחברו, כפי שהם מעידים באופן מעמיק יותר מכפי שקרה להם בקורסים אחרים.
 
ואם היית צריכה לעשות קורס המשך למי שהשתתף כבר בקורס שלכן, מה היית רוצה ללמד?
התשובה כבר היתה מוכנה וכבר הוצעה לחוג: אמנות ואקטיביזם.

אינשאללה

ראיינה: חדוה ליבנת
 

קורס מיוחד בחוג לאמנות באונ' חיפה: שפה זהות, תרבות – בין האישי לציבורי

הקורס מתקיים זו השנה השנייה. 
הקורס הזמין סטודנטים מתחומי התאטרון ,מוסיקה ואמנות חזותית. אלה החוגים המרכיבים את ביה"ס לאמנות באוניברסיטת חיפה.
הקבוצה בנויה ממגוון זהויות של מוצא, שפות, מגדר ודת וכך נוצר מצב שחלק מהפרויקטים חצו זהויות. למשל 4 סטודנטיות עם מאפיינים שונים עסקו בדילמות שבין הרגש לחשיבה בקשר של בין נשים לגברים, סטודנטיות נוספות עסקו בתהליך ההתבגרות והפיכה של ילדה לנערה ולאישה.

"נקודת מבט"
סדנא רב דורית בין תרבותית  באמצעות צילום.  מפגש אנושי בין  אישי ששובר סטראוטיפיים.

הסדנא יצאה לדרך  בתחילת מרץ והסתיימה בתערוכה בסוף יוני.  הסדנא ייחודית והיא תוצר של עבודה משותפת,  של המרכז היהודי ערבי והפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה, הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו , של מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה ושל עמותת מבט. המשתתפים  יהודים וערבים, תושבי עכו, נערים  ונערות, גברים ונשים מבוגרים נפגשו  בכל יום ד'  בהנחיה משותפת של  מנחה ערביה ויהודייה למפגש דאלוגי באמצעות  צילומים  - ייחודה של הסדנא  שהשפה המדוברת במרחב היא  באמצעות תמונות מהמרחב העירוני בעכו ומעולמם של המשתתפים.

המשתתפים למדו את השפה הצילומית  ובאמצעותה  התנהל השיח והוא נע בשני צירים  בין התרבותי  והבין דורי.  הגילוי הפרשני של  הדעות, העמדות  ותפישות העולם  עמדו במרכז.  זה שהצלם בחר להביא בהקשר של  הנושאים השונים שבהם עסקנו,  אל  מעגלי זהות והשייכות,  ההקשרים בין הזהות  האישית  והתרבותית.
 

מונירה אבו חמיד - לחצו כאן לראיון עם מונירה
בת 76 נולדתי בעכו ואני מאוד אוהבת את העיר. יש לי משפחה בכל העולם אני נוסעת הרבה אבל כל הזמן מתגעגעת וחוזרת לבית שלי-עכו.
המפגשים היו משמעותיים בשבילי, היו חוויות מעניינות גם עם המבוגרים היהודים וגם עם הצעירים. צילמתי המון את העיר העתיקה, בתים, חומות, החמאם השעבי, והתמונה הכי שאהבתי היא התמונה של הבית של סבתא שנפטרה בלבנון. היא ביקשה שעצמותיה יקברו בעכו ולא הצלחנו להביא אותה.

منيرة ابو حميد
76 عام وُلدت في عكا وأحبها جدا. يوجد لدي اقارب في كل العالم وأسافر كثيرا ولكن دائما اشتاق وارجع الى بيتي-عكا.
اللقاءات كانت هامة بالنسبة لي . كانت تجارب شيقة ومثيرة مع اليهود الكبار في السن والشباب.
صورتُ البلد القديمة, البيوت, السور, الحمام الشعبي. واكثر صورة أحبتتها كانت صورة بيت جدتي التي توفت في لبنان وطلبت ان تُدفن في عكا وللأسف لم يكن لها ذلك.

מחמוד בירומי

בן 73 חי בעכו מ- 1948. נולדתי בחיפה והגעתי לעכו בגיל 6. תחילתם של החיים בעכו היו בטרגדיה. האנשים, העיר והאווירה אפשרו לי להתפתח ולהיות איש רודף שלום ובוחר בדיאלוג.
הקבוצה החזירה אותי לאהבת נעורי – הצילום.
محمود بيرومي
73 عام يسكن في مدينة عكا منذ سنة 1948. وُلدت في حيفا وجئت الى عكا في جيل 6. حياتي في عكا كانت تراجيديا. الناس, البلدة والأجواء اتاحوا لي النمو والتطور  لأصبح رجل مسالم يختار الحوار.
المجموعه ارجعتني الى هوايتي-التصوير


אדגר שירממדוב
בן 16 , תלמיד תיכון טכנולוגי, נולדתי בעכו.
עכו היא קודם כל ים. אני מבלה הרבה בים, המים והמרחב גורמים לי תמיד שמחה. אני אוהב שהיא עיר מעורבת יש לי הרבה חברים ערבים. התרבות והאוכל הערבי מושכים אותי.
המפגש עם הזקנים היה לי חדש – אף פעם לא ישבתי בקבוצה עם זקנים והקשבתי לסיפורים ההיסטוריים שלהם. זה חשף אותי להרבה מידע..
ادغر شيرممدوف
16 سنة, طالب في المدرسة الثانوية التكنولوجية وُلدت في عكا.
عكا في الاول هي البحر. انا اقضي الكثير من وقتي في البحر. احب ان المدينة مختلطة وعندي الكثير من الاصدقاء العرب. الحضارة والثقافة العربية تجذبني.
اللقاء مع الكبار في السن كان جديدا بالنسبة لي, لم اجلس من قبل مع مجموعة كهذه واستمعت لقصصهم  التاريخيه.

אנט בן שלוש
אני בת 71 ואני בעכו מאז שעליתי ממקנס. אני גרה ליד הים וערב ערב אני מסתכלת בשקיעה.
פעם הראשונה שאני מצלמת . קניתי מצלמה והתחלתי לצלם בקבוצה. מאד ריגש אותי כשאדגר עזר לי בפעם הראשונה לצלם . התמונה הראשונה שצילמתי בחיים היא של השקיעה.
آنيت بن شلوش
ابلغ من العمر 71 عام وانا في عكا منذ ان جئت من مكناس. اسكن بجانب البحر وعند المساء انظر الى الغروب.
هذه اول مره اصور . اشتريت الكاميرا وبدأت التصوير في المجموعة. تأثرت جدا عندما ساعدني ادغر في المرة الاولى. الصورة الاولى التي أخذتها كانت للغروب.

סלאבה קורפקו
בן 71,  נולדתי באוקראינה ועליתי לארץ ב2001. אני חי עם אשתי באושר בדיור מוגן 55+.
אני לא מדבר עברית אבל מבין הכל. ותודה לבת אל שכל הזמן עזרה לי להסביר את הצילומים שלי ושל החברים.
سلافا كورفكو
71 عام, وُلدت في اوكرانيا وجئت الى البلاد سنة 2001. اسكن مع زوجتي في المساكن المحمية.
لا أتحدث العبرية ولكنني افهم كل شيء. شكرا لبت ئيل  التي ساعدتني في تفسير الصور.
 

בת אל
בת 16 תלמידת תיכון בבי"ס קשת
תכשיטנית
بت ئيل
16 عام طالبة في المدرسة الثانوية  كيشت
صائغه

רינה לוי.
בת 75 , אמנית בנשמתי , חיה בעכו משנת 1973. הגעתי מבואנוס איירס, מרכז תרבותי ועירוני מפותח ולמרות זאת התאהבתי בעיר.
עכו בשבילי היא מקום של אהבה, ים, אויר טוב ואנשים.
הקבוצה הייתה לי מאוד חשובה,  ובמיוחד השיחות האינטימיות, כשעלו הסיפורים האישיים.
رينا ليفي
75 عام, فنانه اسكن في مدينة عكا منذ سنة 1973. جئت من بوينس آيرس- مركز ثقافي وحضاري متطور وبالرغم من ذلك احببت المدينة.
عكا بالنسبة لي هي مكان فيه حُب, بحر هواء مُنعش, وناس. المجموعه كانت مهمة بالنسبة لي وخاصة عندما سردوا قصصهم الشخصية.

ניקי אגייב
בן 16 , הגעתי לעכו בגיל 3. אני זוכר את המעבר כשנים שמחות. אני אוהב את עכו – עיר קטנה, עם ים ומקומות בילוי וחברים. אני אוהב להסתובב ברחבי העיר. המפגש עם החברים המבוגרים בקבוצה היה לי מאוד מעניין במיוחד הסיפורים ההיסטוריים של החוויות הקשות שלהם מהמלחמות.
نيكي اجييب
16 سنة, جئت الى عكا وأنا في الثالثة من عمري.
أحبُ عكا-مدينة صغيرة يوجد فيها بحر وأماكن للترفيه وأصحاب. أحب التجول في البلده.
اللقاء مع الكبار في السن في المجموعة كان ممتع ومثير للاهتمام وخاصة الحكايات حول تجاربهم الصعبة  في الحروب.
 

עליזה לוי
הגעתי לעכו ממרוקו כילדה. עכו בשבילי היא בית. הדימוי הציבורי של עכו חשוב לי. יש בעכו – ובמיוחד בעיר העתיקה – נופים קסומים החבויים מן העין. חשוב לי להראות אותם.
כשיצאנו לסיור לצלם בעיר העתיקה ,עם מונירה ומנאר כמדריכות, התגלה לי עולם נסתר – ממליצה לכם לראות.
عليزا ليفي
وصلت الى عكا من المغرب عندما كنت طفلة. عكا بالنسبة لي هي بيتي. الصورة العامة  لعكا مهمة بالنسبة لي. يوجد في عكا وبالأخص في البلد القديمة- مناظر ساحرة غير ظاهرة للعين.
عندما خرجنا لجولة تصوير في عكا القديمة مع منيرة وأمل اكتشفت عالم آخر- انصحكم برؤيته.

 
ראובן מיצ'ניק
בן 88, נולדתי בסרביה ועליתי לארץ ב1992. אני חי עם אשתי בשמחה ובאושר בדיור מוגן 55+. בשבילי ההיכרות עם האנשים חשובה מאד. האנשים היו חכמים ותרבותיים, למדתי הרבה על עכו ותרבותה העתיקה. המפגש עם הצעירים היה חשוב לי מאד. הגלאים השונים בקבוצה – זה תרם לי מאד.
رؤوفين ميتسنيك
88 عام, وُلدت في صربيا وجئت الى البلاد سنة 1992. اعيش بسعادة مع زوجتي في المساكن المحمية. بالنسبة لي التعرف على ناس جدد مهم جدا. افراد المجموعه كانوا اذكياء ومثقفين , تعلمت الكثير عن عكا وعن حضارتها القديمة. اللقاء مع الشباب والاختلاف بالأعمار كان مهم.


 

תערוכת הצילומים "נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית בעכו

"נקודת מבט"
סדנא רב דורית בין תרבותית  באמצעות צילום.  מפגש אנושי בין  אישי ששובר סטראוטיפיים.

"נקודת מבט " סדנה רב דורית ורב תרבותית בעכו באמצעות צילום.
 
לסדנא הורים רבים :
המרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה .
הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה.
 הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו.
 מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה.
 ועמותת מבט .
 
המשתתפים -  יהודים וערבים תושבי עכו, נערים ונערות, גברים ונשים מבוגרים נפגשו בכל יום ד'  בהנחיה משותפת של  מנאר חמדאן ולייקי סבן.
המיוחד בסדנא היה הצילום ככלי עבודה משותף במרחב עכו .
המשתתפים למדו את שפת הצילום, ובאמצעותה התנהל השיח והוא נע בשני צירים:  בין-תרבותי  ובין-דורי.  ברגע שלשיח יש יותר מציר אחד הוא נהפך מורכב יותר, ואת התוצאות ניתן לראות בתערוכה שנפתחה  ב-23.6.2014 במתנס הסאריה בעכו העתיקה.

ראיינתי את מונירה, ילידת 1938רווקה מעכו על הפרויקט, ומכיוון שחלק מהסדנא היה גם התחברות  לעולם הפנימי, ובגלל שסיפורם של אנשים תמיד מעניין אותי, ובעיקר בגלל שמונירה יודעת לספר, אז דיברנו  לא רק על הקבוצה אלא גם על חייה.

הנה סיפורה של מונירה:
ב-1948 ברחנו ללבנון ושהינו שם שנתיים. יכולנו לחזור רק בגלל שאבא שלנו לא בא איתנו, הוא אמר שהוא מעדיף למות תחת העץ ולא להיות פליט. היתה לו טחנת קמח והוא המשיך לעבוד בה, וכשחזרנו ב1950 הוא שכר לנו בית בתוך העיר העתיקה ואסור היה לנו לצאת אל מחוץ לעיר העתיקה (בגלל תקופת המשטר הצבאי).
לפני 1948 הבית שלנו היה מחוץ לחומות אבל הוא עבר ליהודים, את הבית של סבתא שנפטרה בלבנון עמידר מכרו למשפחה ערבית אחרת, "היהודים בשבילי היו מפחידים כל פעם שנכנסתי לחנות שאלתי את המוכר:  "אתה מדבר ערבית?" אם הוא לא דיבר ערבית הייתי יוצאת מהחנות, אפילו מלבנון לא רציתי לחזור, פחדתי.
אבא שלי תפס אותי ואמר לי: "מי שרוצה לדעת את העם האחר, הוא צריך ללמוד את שפתו".
עברית למדתי לאט לאט,  אבל בית ספר לא סיימתי. בלבנון למדתי רק שנה מתוך השנתיים וכשחזרתי לישראל עשו לי מבחן ואמרו לי ללכת לכיתה ג', למרות שהייתי כבר בת 12, אני לא זוכרת מתי עזבתי  את בית הספר, אולי בת 14 אולי לפני.
הפכתי להיות עוזרת גננת, ואח"כ הייתי תופרת, ואז אמא שלי חלתה וטפלתי בה והחלפתי אותה בעבודתה, היא עזרה לאח שלי שהייתה לו מסעדה ועשתה לו קובה, אז גם אני עשיתי לו קובה.. כך כמה שנים ואז עם האוכל בא התיאבון,  וכבר יותר מעשר שנים אני מבשלת בבית לאנשים מכל האזור. הם באים ולוקחים ואני מרוצה, מי שמכיר יודע  יש "מטבח מונירה".

והסדנא והמפגש - איך היה? היו לך הפתעות?
מאד נהניתי מהמפגש, היא מספרת, אבל הופתעתי לגבי הקשר של היהודים עם משפחותיהם. לי יש משפחה בכל העולם - אחות באבו דאבי, אחות בארה"ב, משפחה בירדן, באמירויות, בלבנון, בדנמרק.
כל שנה אני נוסעת להיפגש עם מישהו מהמשפחה, ואם חס וחלילה אני לא משוחחת עם אחת מאחיותי  בארה"ב ובאבו דאבי פעם בשבועיים הלב שלי מתפוצץ .
ואצלכם פחות קשורים למשפחה, שאלתי את הנשים היהודיות בקבוצה למה זה ככה ואחת מהן אמרה לי: "כי אנחנו רחוקים אחד מהשני" אמרתי לה, גם אצלנו רחוקים אבל הקשר הוא אחר."

ואיזו תמונה בחרת לצלם?
"את הבית של סבתא שנפטרה בלבנון. היא בקשה שעצמותיה יקברו בעכו ולא הצלחנו להביאן, והבית נמכר למשפחה ערביה, שפעם נכנסתי אליה לבית והדמעות פרצו לי .
את הצילום הפעם עשיתי רק מבחוץ לא מבפנים".
כדי לראות את הצילום של מונירה, אפשר לבוא למתנס הסראיה בעכו העתיקה.

אפשר גם לראות את כל צילומי התערוכה וגם סיפורי המשתתפים - בכתבה הזו


 

כשהגעתי לפתיחת התערוכה עצמה במתנ"ס אל סראיה בעכו, היה שקט. אנשים בקבוצות קטנות התגודדו סביב התמונות, ושוחחו בינם לבין עצמם, אנשים מבחוץ עם היוצרים המקומיים, שהמבוגר בינהם היה בן 88 וצעירת היוצרות בת עשרה. הצילום היה תרוץ לקשר ולשיח, והשיח היה שיח של מכרים, שכאילו אמרו בכך אין עניין מיוחד , נפגשנו, שוחחנו, שיתפנו , צילמנו ועכשיו אנחנו מציגים.
נורמאליות.
תענוג

בתמונה למעלה: סלאבה, שאינו מדבר עברית, עם מונירה בסדנא

עוד מידע על הסדנא - בקישור הזה.

"נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית באמצעות צילום. - See more at: http://www.mabat.org/%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D...
"נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית באמצעות צילום. - See more at: http://www.mabat.org/%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D...

"מי שרוצה לדעת את העם האחר, הוא צריך ללמוד את שפתו"

"נקודת מבט " סדנה רב דורית ורב תרבותית בעכו באמצעות צילום.
 
לסדנא הורים רבים :
המרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה .
הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה.
 הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו.
 מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה.
 ועמותת מבט .
 

בימים אלה יוצאת לדרך תכנית ייחודית, שתתקיים  בעכו, במרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה זוהי תכנית ראשונה בקהילה המעורבת בעכו, והיא תתמקד בשני צירי מפגשים – המפגש הבין דורי, והמפגש הבין תרבותי, וישתתפו בה  מבוגרים (פנסיונרים יהודים וערבים)  וצעירים (תלמידי תיכון יהודים וערבים). ייחודה הנוסף של הסדנא,  שהשפה המדוברת במרחב תהיה באמצעות תמונות, וכל התהליך הסדנאי יתנהל באמצעות המדיום של הצילום. הסדנא היא תוצר של עבודה משותפת של המרכז היהודי ערבי והפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה, הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו , מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה ועמותת מבט. כ 20 משתתפים יהודים וערבים תושבי עכו, נערים  ונערות, גברים ונשים, יפגשו מדי שבוע לשלוש שעות בהנחיה משותפת של  מנחה ערביה ויהודייה למפגש דיאלוגי באמצעות  צילומים מפרי מצלמתם.

המשתתפים ילמדו את השפה הצילומית  ובאמצעותה יתפתח השיח הדיאלוגי, והוא ינוע בשני צירים:  הבין-תרבותי והבין-דורי.  "נקודות מבט"  יהיו אל המרחבים במעגלים השונים, אל האני, אל הבית, אל העיר ובכלל. הגילוי הפרשני של הדעות, העמדות ותפישות העולם יעמדו במרכז - זה שהצלם בחר להביא בהקשר של הנושאים השונים שבהם נעסוק, אל מעגלי זהות והשייכות, ההקשרים בין הזהות  האישית  והתרבותית, נגלה מאפיינים תרבותיים  משותפים ושונים – סמלים, גיבורים, טקסים ועוד.    
הקבוצה היא הטרוגנית ומגוונת. 10 צעירים יהודים וערבים נלהבים לרעיון - לצלם ולהבין באמצעות הצילום את תפישת עולמם - יפגשו עשרה מבוגרים, תושבי עכו ותיקים ויחד במעגל המשותף יצרו  קולאז' של נקודות מבט, שיוצג בתערוכה ובספר.

את התהליך ילווה מחקר פעולה של שני חוקרים מהפקולטה למדעי הרווחה והבריאות החוג לגרונטולוגיה, ויצא בפרסום מטעם המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטה.

צילום: cc-by נעמן סער סתוי

"נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית באמצעות צילום.

בימים אלה יוצאת לדרך תכנית ייחודית, שתתקיים  בעכו, במרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה זוהי תכנית ראשונה בקהילה המעורבת בעכו, והיא תתמקד בשני צירי מפגשים – המפגש הבין דורי, והמפגש הבין תרבותי, וישתתפו בה  מבוגרים (פנסיונרים יהודים וערבים)  וצעירים (תלמידי תיכון יהודים וערבים). ייחודה הנוסף של הסדנא,  שהשפה המדוברת במרחב תהיה באמצעות תמונות, וכל התהליך הסדנאי יתנהל באמצעות המדיום של הצילום.

משהו שלמדתי על עיצוב ורב--תרבותיות

בתחילת השנה האקדמית עיצבתי גלויה עבור עמותת מבט.
למרות שהגלויה כבר הודפסה, החלטתי לנסות ללמוד מהניסוי הקטן הזה, ושוחחתי עם רולא ג'מליא (Rula Jammalieh) מעצבת גרפית שאמרה לי בכנות רבה כמה דברים שלא ידעתי וגם לא חשבתי עליהם. אני מודה מאד על השיחה, ממנה רק הבנתי כמה עוד כדאי לי לשאול ולברר, ורצוי לפני שאני מחליטה ועושה.

זה לא הפרוייקט הראשון ואני מקוה גם לא האחרון שיוצא לי לשלב בו את שתי השפות. כעיצוב דו-לשוני אני חושבת שערבית-עברית מאד מאתגר, בכלל האותיות הערביות הן מאד מאתגרות כי יש להן מבנה כל כך לא "מרובע", הן מחוברות, יש נקודות, יש הרבה ריצוד והן צריכות הרבה מקום. אם שוקלים גם את ענייני הפסיכולגיה והמשקעים התרבותיים זה עוד יותר כבד.

אקח מההתנסות הזו את האפשרות להתייחס לאותיות הערביות בצורה יותר אמנותית,
את ההזדמנות לשמוע א/נשי מקצוע חדשים, את הצורך שיהיו לי פונטים יפים ומתאימים בערבית, לעת הצורך.

שייך לקטגוריה ראשית:

שתף