ערים מעורבות

היכן יכולת ביום אחד לצפות במופע מחול הודי, להפגש לשיחה אינטימית על ספר, להתנסות בסדנת בישול של אוכל ערבי ולהקשיב להופעות מוסיקה בעברית, ערבית, אנגלית ואמהרית?
אלה היו רק חלק מהפעילויות שהוצעו ב'פסטיבל פוזיטיב' ביפו, בקיץ האחרון, פסטיבל שחשף את הפוטנציאל של היכרות עם עושר תרבותי מגוון יחד עם מפגש בין-אישי קהילתי, וכל זאת בסביבה האינטימית של 6 בתים ביפו. 
הפקת הופעות ביתיות או אירועים אחרים המתקיימים עבור קהל מצומצם בבתים, הם חלק מטרנד עולמי, והתאמת הרעיון לסצנה המקומית בארץ היא פרי יוזמתם של צמד חברי הילדות  רונאל קרן ואיתמר לוריא.  הם התחילו מבאר שבע, בה התגוררו כסטודנטים, והמשיכו במקומות אחרים בארץ.
לאחר המעבר לעיר המעורבת יפו, רונאל ואיתמר ביקשו לפנות לכיוון רב תרבותי, ועל כן פנו לעמותת מבט, אשר מלווה אתם מאז.  אירוע פוזיטיב ראשון ביפו התקיים בשני בתים בינואר 2015, ולאחר מכן הוחלט להרחיב לאירוע גדול יותר של 6 בתים באוגוסט האחרון, שבו השתתפו למעלה מ- 300 איש.

אנחנו יודעים היטב מה מפריד ביננו – חילוקי דעות פוליטיים, דעות קדומות, פחד מאלימות, דת ותרבות שונים מ"שלנו". אנחנו גם יודעים שהתוודעות לתרבות ומוסיקה של האחר יכולים להעשיר אותנו ולחבר ביננו. רונאל ואיתמר, בליווי עמותת מבט, מקווים להרחיב ולהביא את הרעיון של פוזיטיב למקומות נוספים  וכעת בודקים אפשרות לקיים אירוע דומה בחיפה, בשיתוף סטודנטים מתוכניות מבט.

עמוד הפייסבוק של פוזיטיב

פסטיבל פוזיטיב: כשמשהו חיובי מחבר ביננו

היכן יכולת ביום אחד לצפות במופע מחול הודי, להפגש לשיחה אינטימית על ספר, להתנסות בסדנת בישול של אוכל ערבי ולהקשיב להופעות מוסיקה בעברית, ערבית, אנגלית ואמהרית?
אלה היו רק חלק מהפעילויות שהוצעו ב'פסטיבל פוזיטיב' ביפו, בקיץ האחרון, פסטיבל שחשף את הפוטנציאל של היכרות עם עושר תרבותי מגוון יחד עם מפגש בין-אישי קהילתי, וכל זאת בסביבה האינטימית של 6 בתים ביפו. 

מדי שנה,  שלוש הקבוצות של התוכנית למנהיגות קהילתית יהודית ערבית, הפועלת באוניברסיטת חיפה זו השנה שישית, מתארחות באחד המרכזים הקהילתיים בחיפה בהם מתנדבים הסטודנטים (מרכז הלימוד והסיוע 'בית החסד' הפועל בעיר התחתית ומרכזים קהילתיים בשכונת חליסה, נווה יוסף ועין הים-ואדי ג'מאל).  הפעם השתתפו  44 הסטודנטים וכ- 60 ילדים ערבים ויהודים בגילאי 6- 12מן המרכזים הקהילתיים באירוע סיום מרגש בעין הים- ואדי ג'מאל. המפגש נערך סמוך לגינה הקהילתית אשר נשתלה כפרויקט סיום של הסטודנטים של מבט לפני שלוש שנים.

חנה, אחת הפעילות בשכונה, ערכה סיור בין החלקות הפוריות המניבות עגבניות, חסה, מלפפונים ועוד והמשתתפים הוסיפו ושתלו פרחים צבעוניים. גדרות עץ דקורטיביות נצבעו על ידי הילדים באחת מתחנות היצירה ובגמר העבודה הוצבו על מנת לגדר את הפרחים שזה עתה נשתלו. תחנות נוספות כללו בניית עפיפונים, יצירה עם בלונים, ציורי פנים ססגוניים, ואפיית פיתות בטאבון.
 
העבודה המשותפת בחלקות מקרבת את תושבי השכונה הערבים והיהודים זה לזה: הם מחליפים ביניהם עודפי תוצרת ואף לוקחים אחריות על חלקות שכניהם, אם אלה אינם יכולים מסיבה זו או אחרת  להגיע להשקות ולטפל בחלקה. לעיתים מושמעת ביקורת על אותן פעילויות שמטרתן להפגיש ערבים ויהודים, הנשארות כאפיזודה חולפת ללא השפעה עמוקה או ארוכת טווח. אך לשמחתנו, פרויקט הגינה הקהילתית בשכונה המעורבת הערבית-יהודית עין הים-ואדי ג'מאל הכה שורשים ומניב פירות מתמשכים. פירות אלה מתבטאים הן בגינה פורחת ומשגשגת לרווחת תושבי השכונה והן ביחסי קרבה ושיתוף פעולה.
 

"לא קל לעסוק בנושאים "נפיצים" אבל בזכות האווירה הטובה אנחנו מדברים על הכל"

 
כך מעידה ליאן נג'אמי, סטודנטית שנה ב' במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים, המשתתפת באחת מקבוצות מבט באוניברסיטת חיפה. ליאן גדלה במשפחה מוסלמית ליבראלית, בשכונה המעורבת של עין הים-ואדי ג'מאל בחיפה, למדה בתיכון נוצרי, ומגיל צעיר מתנדבת במרכז קלור בשכונתה. השנה אף יזמה במסגרת המרכז השכונתי תוכנית ייחודית המפגישה ילדים ערבים ויהודים לאורך השנה, כדי שיכירו את השפה והתרבות זה של זה באופן חוויתי. היה זה אך טבעי שליאן תצטרף לתוכניות מבט. בקמפוס, ליאן מעידה שהתוודתה למתחים ולדעות קדומות, במיוחד בתקופות מתוחות כגון מבצע צוק איתן בקיץ שעבר. "כשהייתי באוטובוס וקיבלתי שיחת טלפון מאימי, לא רציתי לשוחח עמה כי פחדתי לדבר בקול בערבית...ובקורס  פוליטיקה שהשתתפתי בו באוניברסיטה היו הרבה דעות גזעניות". ליאן הבחינה במתחים בין יהודים לערבים אך גם בהבדלים בין הערבים לבין עצמם, כגון מידת הקשר לדת ורקע עירוני או כפרי."יש נטייה באוניברסיטה להתקבץ ולהסתגר בקבוצות נפרדות, לפי דת, לאום או מוצא, אך בזכות ההנחיה של יוסף וענת, מנחי מבט, נוצרה אוירה חיובית שאפשרה לנו לעסוק גם בנושאים רגישים כמו פוליטיקה, זכויות, וזהות. היה בחור יהודי דתי בקבוצה שלנו עם דעות ימניות, שקודם לכן לא נחשף כלל לערבים. ראיתי שבמהלך השנה חל בו שינוי.גם אני נחשפתי לחשיבה אחרת, הן של יהודים והן של ערבים הרואים את הדברים אחרת ממני".
 
כתבה: רחל גוטליב
צילמה: ליאן נג'אמי

המשכיות והתחדשות: מנהיגות קהילתית יהודית ערבית באוניברסיטת חיפה

מדי שנה,  שלוש הקבוצות של התוכנית למנהיגות קהילתית יהודית ערבית, הפועלת באוניברסיטת חיפה זו השנה שישית, מתארחות באחד המרכזים הקהילתיים בחיפה בהם מתנדבים הסטודנטים (מרכז הלימוד והסיוע 'בית החסד' הפועל בעיר התחתית ומרכזים קהילתיים בשכונת חליסה, נווה יוסף ועין הים-ואדי ג'מאל).  הפעם השתתפו  44 הסטודנטים וכ- 60 ילדים ערבים ויהודים בגילאי 6- 12מן המרכזים הקהילתיים באירוע סיום מרגש בעין הים- ואדי ג'מאל. המפגש נערך סמוך לגינה הקהילתית אשר נשתלה כפרויקט סיום של הסטודנטים של מבט לפני שלוש שנים.

2014 - יום כיפור ועיד אל אדחא יוצאים באותו היום - כיצד להיערך? נייר עמדה מאת פרופ' ראסם חמאייסי

פרופ' ראסם ח'מאיסי, ראש המרכז היהודי-ערבי, אוניברסיטת חיפה, מסביר את הרקע התרבותי ודתי של יום כיפור והחג הקורבן של המוסלמים והדרוזים, יום עיד אלאד'חא. שני החגים החשובים הללו יוצאים באותו תאריך השנה, 2014.
במאמרו פרופ' ראסם ח'מאיסי מתמקד בהיערכות ציבורית מוניציפאלית וקהילתית לקראת יום עיד אלאד'חא ויום הכיפורים של היהודים.

נייר העמדה כולל רקע תרבותי וסקירה היסטורית של הקשר בין עיד אל אדחא ויום הכיפורים, ארועים שכבר קרו ומהם כדאי להפיק לקחים. נייר העמדה כולל גם הסבר מפורט - מדוע בכלל חשובה ההיערכות? וגם המלצות מעשיות להיערכות ברמה הארצית והמקומית, בתקשורת, במשטרה ועוד.

"מטרות מאמר זה הן שתיים: אחת ספציפית וייעודית, והשניה כללית, ומטרתה יישוב או לכל הפחות מיתון המתח והשסע בין האזרחים היהודים לערבים בישראל. בין שתי המטרות קיימות סינרגיה והשלמה. הראשונה מסתכמת בתביעה להיערכות של הציבור בכלל, והרשויות המקומיות והמשטרה בפרט, לניהול האירועים השונים על בסיס שיוך דתי וקהילתי ביום הכיפורים וחג' אלאד'חא הבאים עלינו.

השניה, להעלות על סדר היום הציבורי את סוגיית ההיכרות התרבותית ההדדית של מנהגי שתי הקהילות הגרות וחיות באותו מרחב ארצי ועירוני, שותפות כאזרחים של המדינה ושל העיר, צורכות אותו מרחב ציבורי, ושואפות  לקיים  מרחב זה במשותף. ההנחה שלנו היא כי היערכות והיכרות בין תרבותית עשויים לשנות את התפיסות של הכחשה וגזענות, ולהצמיח דפוסי התנהגות סובלניים יותר בקרב שתי הקהילות."

"נקודת מבט"
סדנא רב דורית בין תרבותית  באמצעות צילום.  מפגש אנושי בין  אישי ששובר סטראוטיפיים.

הסדנא יצאה לדרך  בתחילת מרץ והסתיימה בתערוכה בסוף יוני.  הסדנא ייחודית והיא תוצר של עבודה משותפת,  של המרכז היהודי ערבי והפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה, הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו , של מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה ושל עמותת מבט. המשתתפים  יהודים וערבים, תושבי עכו, נערים  ונערות, גברים ונשים מבוגרים נפגשו  בכל יום ד'  בהנחיה משותפת של  מנחה ערביה ויהודייה למפגש דאלוגי באמצעות  צילומים  - ייחודה של הסדנא  שהשפה המדוברת במרחב היא  באמצעות תמונות מהמרחב העירוני בעכו ומעולמם של המשתתפים.

המשתתפים למדו את השפה הצילומית  ובאמצעותה  התנהל השיח והוא נע בשני צירים  בין התרבותי  והבין דורי.  הגילוי הפרשני של  הדעות, העמדות  ותפישות העולם  עמדו במרכז.  זה שהצלם בחר להביא בהקשר של  הנושאים השונים שבהם עסקנו,  אל  מעגלי זהות והשייכות,  ההקשרים בין הזהות  האישית  והתרבותית.
 

מונירה אבו חמיד - לחצו כאן לראיון עם מונירה
בת 76 נולדתי בעכו ואני מאוד אוהבת את העיר. יש לי משפחה בכל העולם אני נוסעת הרבה אבל כל הזמן מתגעגעת וחוזרת לבית שלי-עכו.
המפגשים היו משמעותיים בשבילי, היו חוויות מעניינות גם עם המבוגרים היהודים וגם עם הצעירים. צילמתי המון את העיר העתיקה, בתים, חומות, החמאם השעבי, והתמונה הכי שאהבתי היא התמונה של הבית של סבתא שנפטרה בלבנון. היא ביקשה שעצמותיה יקברו בעכו ולא הצלחנו להביא אותה.

منيرة ابو حميد
76 عام وُلدت في عكا وأحبها جدا. يوجد لدي اقارب في كل العالم وأسافر كثيرا ولكن دائما اشتاق وارجع الى بيتي-عكا.
اللقاءات كانت هامة بالنسبة لي . كانت تجارب شيقة ومثيرة مع اليهود الكبار في السن والشباب.
صورتُ البلد القديمة, البيوت, السور, الحمام الشعبي. واكثر صورة أحبتتها كانت صورة بيت جدتي التي توفت في لبنان وطلبت ان تُدفن في عكا وللأسف لم يكن لها ذلك.

מחמוד בירומי

בן 73 חי בעכו מ- 1948. נולדתי בחיפה והגעתי לעכו בגיל 6. תחילתם של החיים בעכו היו בטרגדיה. האנשים, העיר והאווירה אפשרו לי להתפתח ולהיות איש רודף שלום ובוחר בדיאלוג.
הקבוצה החזירה אותי לאהבת נעורי – הצילום.
محمود بيرومي
73 عام يسكن في مدينة عكا منذ سنة 1948. وُلدت في حيفا وجئت الى عكا في جيل 6. حياتي في عكا كانت تراجيديا. الناس, البلدة والأجواء اتاحوا لي النمو والتطور  لأصبح رجل مسالم يختار الحوار.
المجموعه ارجعتني الى هوايتي-التصوير


אדגר שירממדוב
בן 16 , תלמיד תיכון טכנולוגי, נולדתי בעכו.
עכו היא קודם כל ים. אני מבלה הרבה בים, המים והמרחב גורמים לי תמיד שמחה. אני אוהב שהיא עיר מעורבת יש לי הרבה חברים ערבים. התרבות והאוכל הערבי מושכים אותי.
המפגש עם הזקנים היה לי חדש – אף פעם לא ישבתי בקבוצה עם זקנים והקשבתי לסיפורים ההיסטוריים שלהם. זה חשף אותי להרבה מידע..
ادغر شيرممدوف
16 سنة, طالب في المدرسة الثانوية التكنولوجية وُلدت في عكا.
عكا في الاول هي البحر. انا اقضي الكثير من وقتي في البحر. احب ان المدينة مختلطة وعندي الكثير من الاصدقاء العرب. الحضارة والثقافة العربية تجذبني.
اللقاء مع الكبار في السن كان جديدا بالنسبة لي, لم اجلس من قبل مع مجموعة كهذه واستمعت لقصصهم  التاريخيه.

אנט בן שלוש
אני בת 71 ואני בעכו מאז שעליתי ממקנס. אני גרה ליד הים וערב ערב אני מסתכלת בשקיעה.
פעם הראשונה שאני מצלמת . קניתי מצלמה והתחלתי לצלם בקבוצה. מאד ריגש אותי כשאדגר עזר לי בפעם הראשונה לצלם . התמונה הראשונה שצילמתי בחיים היא של השקיעה.
آنيت بن شلوش
ابلغ من العمر 71 عام وانا في عكا منذ ان جئت من مكناس. اسكن بجانب البحر وعند المساء انظر الى الغروب.
هذه اول مره اصور . اشتريت الكاميرا وبدأت التصوير في المجموعة. تأثرت جدا عندما ساعدني ادغر في المرة الاولى. الصورة الاولى التي أخذتها كانت للغروب.

סלאבה קורפקו
בן 71,  נולדתי באוקראינה ועליתי לארץ ב2001. אני חי עם אשתי באושר בדיור מוגן 55+.
אני לא מדבר עברית אבל מבין הכל. ותודה לבת אל שכל הזמן עזרה לי להסביר את הצילומים שלי ושל החברים.
سلافا كورفكو
71 عام, وُلدت في اوكرانيا وجئت الى البلاد سنة 2001. اسكن مع زوجتي في المساكن المحمية.
لا أتحدث العبرية ولكنني افهم كل شيء. شكرا لبت ئيل  التي ساعدتني في تفسير الصور.
 

בת אל
בת 16 תלמידת תיכון בבי"ס קשת
תכשיטנית
بت ئيل
16 عام طالبة في المدرسة الثانوية  كيشت
صائغه

רינה לוי.
בת 75 , אמנית בנשמתי , חיה בעכו משנת 1973. הגעתי מבואנוס איירס, מרכז תרבותי ועירוני מפותח ולמרות זאת התאהבתי בעיר.
עכו בשבילי היא מקום של אהבה, ים, אויר טוב ואנשים.
הקבוצה הייתה לי מאוד חשובה,  ובמיוחד השיחות האינטימיות, כשעלו הסיפורים האישיים.
رينا ليفي
75 عام, فنانه اسكن في مدينة عكا منذ سنة 1973. جئت من بوينس آيرس- مركز ثقافي وحضاري متطور وبالرغم من ذلك احببت المدينة.
عكا بالنسبة لي هي مكان فيه حُب, بحر هواء مُنعش, وناس. المجموعه كانت مهمة بالنسبة لي وخاصة عندما سردوا قصصهم الشخصية.

ניקי אגייב
בן 16 , הגעתי לעכו בגיל 3. אני זוכר את המעבר כשנים שמחות. אני אוהב את עכו – עיר קטנה, עם ים ומקומות בילוי וחברים. אני אוהב להסתובב ברחבי העיר. המפגש עם החברים המבוגרים בקבוצה היה לי מאוד מעניין במיוחד הסיפורים ההיסטוריים של החוויות הקשות שלהם מהמלחמות.
نيكي اجييب
16 سنة, جئت الى عكا وأنا في الثالثة من عمري.
أحبُ عكا-مدينة صغيرة يوجد فيها بحر وأماكن للترفيه وأصحاب. أحب التجول في البلده.
اللقاء مع الكبار في السن في المجموعة كان ممتع ومثير للاهتمام وخاصة الحكايات حول تجاربهم الصعبة  في الحروب.
 

עליזה לוי
הגעתי לעכו ממרוקו כילדה. עכו בשבילי היא בית. הדימוי הציבורי של עכו חשוב לי. יש בעכו – ובמיוחד בעיר העתיקה – נופים קסומים החבויים מן העין. חשוב לי להראות אותם.
כשיצאנו לסיור לצלם בעיר העתיקה ,עם מונירה ומנאר כמדריכות, התגלה לי עולם נסתר – ממליצה לכם לראות.
عليزا ليفي
وصلت الى عكا من المغرب عندما كنت طفلة. عكا بالنسبة لي هي بيتي. الصورة العامة  لعكا مهمة بالنسبة لي. يوجد في عكا وبالأخص في البلد القديمة- مناظر ساحرة غير ظاهرة للعين.
عندما خرجنا لجولة تصوير في عكا القديمة مع منيرة وأمل اكتشفت عالم آخر- انصحكم برؤيته.

 
ראובן מיצ'ניק
בן 88, נולדתי בסרביה ועליתי לארץ ב1992. אני חי עם אשתי בשמחה ובאושר בדיור מוגן 55+. בשבילי ההיכרות עם האנשים חשובה מאד. האנשים היו חכמים ותרבותיים, למדתי הרבה על עכו ותרבותה העתיקה. המפגש עם הצעירים היה חשוב לי מאד. הגלאים השונים בקבוצה – זה תרם לי מאד.
رؤوفين ميتسنيك
88 عام, وُلدت في صربيا وجئت الى البلاد سنة 1992. اعيش بسعادة مع زوجتي في المساكن المحمية. بالنسبة لي التعرف على ناس جدد مهم جدا. افراد المجموعه كانوا اذكياء ومثقفين , تعلمت الكثير عن عكا وعن حضارتها القديمة. اللقاء مع الشباب والاختلاف بالأعمار كان مهم.


 

תערוכת הצילומים "נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית בעכו

"נקודת מבט"
סדנא רב דורית בין תרבותית  באמצעות צילום.  מפגש אנושי בין  אישי ששובר סטראוטיפיים.

"נקודת מבט " סדנה רב דורית ורב תרבותית בעכו באמצעות צילום.
 
לסדנא הורים רבים :
המרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה .
הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה.
 הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו.
 מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה.
 ועמותת מבט .
 
המשתתפים -  יהודים וערבים תושבי עכו, נערים ונערות, גברים ונשים מבוגרים נפגשו בכל יום ד'  בהנחיה משותפת של  מנאר חמדאן ולייקי סבן.
המיוחד בסדנא היה הצילום ככלי עבודה משותף במרחב עכו .
המשתתפים למדו את שפת הצילום, ובאמצעותה התנהל השיח והוא נע בשני צירים:  בין-תרבותי  ובין-דורי.  ברגע שלשיח יש יותר מציר אחד הוא נהפך מורכב יותר, ואת התוצאות ניתן לראות בתערוכה שנפתחה  ב-23.6.2014 במתנס הסאריה בעכו העתיקה.

ראיינתי את מונירה, ילידת 1938רווקה מעכו על הפרויקט, ומכיוון שחלק מהסדנא היה גם התחברות  לעולם הפנימי, ובגלל שסיפורם של אנשים תמיד מעניין אותי, ובעיקר בגלל שמונירה יודעת לספר, אז דיברנו  לא רק על הקבוצה אלא גם על חייה.

הנה סיפורה של מונירה:
ב-1948 ברחנו ללבנון ושהינו שם שנתיים. יכולנו לחזור רק בגלל שאבא שלנו לא בא איתנו, הוא אמר שהוא מעדיף למות תחת העץ ולא להיות פליט. היתה לו טחנת קמח והוא המשיך לעבוד בה, וכשחזרנו ב1950 הוא שכר לנו בית בתוך העיר העתיקה ואסור היה לנו לצאת אל מחוץ לעיר העתיקה (בגלל תקופת המשטר הצבאי).
לפני 1948 הבית שלנו היה מחוץ לחומות אבל הוא עבר ליהודים, את הבית של סבתא שנפטרה בלבנון עמידר מכרו למשפחה ערבית אחרת, "היהודים בשבילי היו מפחידים כל פעם שנכנסתי לחנות שאלתי את המוכר:  "אתה מדבר ערבית?" אם הוא לא דיבר ערבית הייתי יוצאת מהחנות, אפילו מלבנון לא רציתי לחזור, פחדתי.
אבא שלי תפס אותי ואמר לי: "מי שרוצה לדעת את העם האחר, הוא צריך ללמוד את שפתו".
עברית למדתי לאט לאט,  אבל בית ספר לא סיימתי. בלבנון למדתי רק שנה מתוך השנתיים וכשחזרתי לישראל עשו לי מבחן ואמרו לי ללכת לכיתה ג', למרות שהייתי כבר בת 12, אני לא זוכרת מתי עזבתי  את בית הספר, אולי בת 14 אולי לפני.
הפכתי להיות עוזרת גננת, ואח"כ הייתי תופרת, ואז אמא שלי חלתה וטפלתי בה והחלפתי אותה בעבודתה, היא עזרה לאח שלי שהייתה לו מסעדה ועשתה לו קובה, אז גם אני עשיתי לו קובה.. כך כמה שנים ואז עם האוכל בא התיאבון,  וכבר יותר מעשר שנים אני מבשלת בבית לאנשים מכל האזור. הם באים ולוקחים ואני מרוצה, מי שמכיר יודע  יש "מטבח מונירה".

והסדנא והמפגש - איך היה? היו לך הפתעות?
מאד נהניתי מהמפגש, היא מספרת, אבל הופתעתי לגבי הקשר של היהודים עם משפחותיהם. לי יש משפחה בכל העולם - אחות באבו דאבי, אחות בארה"ב, משפחה בירדן, באמירויות, בלבנון, בדנמרק.
כל שנה אני נוסעת להיפגש עם מישהו מהמשפחה, ואם חס וחלילה אני לא משוחחת עם אחת מאחיותי  בארה"ב ובאבו דאבי פעם בשבועיים הלב שלי מתפוצץ .
ואצלכם פחות קשורים למשפחה, שאלתי את הנשים היהודיות בקבוצה למה זה ככה ואחת מהן אמרה לי: "כי אנחנו רחוקים אחד מהשני" אמרתי לה, גם אצלנו רחוקים אבל הקשר הוא אחר."

ואיזו תמונה בחרת לצלם?
"את הבית של סבתא שנפטרה בלבנון. היא בקשה שעצמותיה יקברו בעכו ולא הצלחנו להביאן, והבית נמכר למשפחה ערביה, שפעם נכנסתי אליה לבית והדמעות פרצו לי .
את הצילום הפעם עשיתי רק מבחוץ לא מבפנים".
כדי לראות את הצילום של מונירה, אפשר לבוא למתנס הסראיה בעכו העתיקה.

אפשר גם לראות את כל צילומי התערוכה וגם סיפורי המשתתפים - בכתבה הזו


 

כשהגעתי לפתיחת התערוכה עצמה במתנ"ס אל סראיה בעכו, היה שקט. אנשים בקבוצות קטנות התגודדו סביב התמונות, ושוחחו בינם לבין עצמם, אנשים מבחוץ עם היוצרים המקומיים, שהמבוגר בינהם היה בן 88 וצעירת היוצרות בת עשרה. הצילום היה תרוץ לקשר ולשיח, והשיח היה שיח של מכרים, שכאילו אמרו בכך אין עניין מיוחד , נפגשנו, שוחחנו, שיתפנו , צילמנו ועכשיו אנחנו מציגים.
נורמאליות.
תענוג

בתמונה למעלה: סלאבה, שאינו מדבר עברית, עם מונירה בסדנא

עוד מידע על הסדנא - בקישור הזה.

"נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית באמצעות צילום. - See more at: http://www.mabat.org/%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D...
"נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית באמצעות צילום. - See more at: http://www.mabat.org/%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D...

"מי שרוצה לדעת את העם האחר, הוא צריך ללמוד את שפתו"

"נקודת מבט " סדנה רב דורית ורב תרבותית בעכו באמצעות צילום.
 
לסדנא הורים רבים :
המרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה .
הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה.
 הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו.
 מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה.
 ועמותת מבט .
 

באוניברסיטת חיפה מפעילה עמותת מבט מספר פרויקטים,  ביניהם תכנית מנהיגות קהילתית. השנה מתקיים מודל חדש של תכנית ותיקים – סטודנטים המשתתפים בתכנית זו השנה השניה. נספר על פרויקט הסיורים ששותפים לו סטודנטים יהודים וערבים, אשר מתכננים ומארגנים את הסיורים בעצמם. מה שעוד מייחד את הפרויקט, זה שבמקום לשבת בכיתה – יוצאים, או בעצם נוסעים החוצה.

החוצה זה לראות אילו מין חיים משותפים יש באזור. את הקבוצה מוביל ליאור שורר מנהל העמותה, עד כה התקיימו שני סיורים: הראשון בחיפה שהחל בגן הבהאים, המשיך למושבה הגרמנית וואדי ניסנאס. הסיור השני התקיים בעיר העתיקה בעכו - עליו נרחיב בכתבה.

האם זה לא סיור תיירותי רגיל? שאלתי את סנדרה שהשתתפה בסיור.
סנדרה הסבירה לי, שהמפגשים עושים את הסיור שונה: "פגשנו בחורה ערבייה בואדי ניסנאס שהסבירה לנו ולקחה אותנו גם לבית הגפן, ומישהו אחר פגש אותנו במושבה הגרמנית וסיפר על האינטראקציה במקום, ועל כך שיהודים וערבים נפגשים גם באותם מקומות."
ועוד הוסיפה: "לי כחיפאית, המפגש הערבי -יהודי לא מחדש, אבל הופתעתי לראות עד כמה הופתעו אלה שלא גרים בחיפה."

על הסיור בעכו מספרת סנדרה: "פגשנו פעיל זכויות אדם ערבי  בשם סמי הווארי. סמי חשף עוולות שקורות בעכו העתיקה בעיקר בנושא דיור, הוא גם בעיקר הראה את ההפרדה בין יהודים וערבים והדגיש את הגזענות שחווים הערבים ואת חלוקת המשאבים הבלתי שוויונית, להבדיל מחיפה" אומרת סנדרה "ששם יש יותר ערבוב  אפילו אם זה לאו דווקא דו קיום."
לדוגמא, סיפר הווארי על הארועים שקשורים בחאן אל עומדן. זהו חאן ייחודי ועתיק אשר עומד סגור מזה שנים רבות. החברה לפיתוח עכו העתיקה הוציאה מכרז לפיתוח השטח לתיירות, שכולל כתנאי את פינוי המשפחות הגרות במתחם החאן. תושבי עכו העתיקה מחו על הכוונה לפנות אותם בשם הפיתוח. נכון לעכשיו תכניות הפיתוח לא מתקדמות, מכיוון שלמכרז לא הוגשה אף הצעה. זאת מכיוון שלא נמצא יזם שיסכים לקחת על עצמו את הפרוייקט, הכולל פינוי תושבים.

עבור דועאא אבו סלאח מסחנין, סטודנטית לתואר שני בלקויות למידה, המפגש עם סמי היה מפגש חוזר. היא סיירה עימו בעכו ב-2008 ומבחינתה לדבריו שום דבר לא השתנה, שזה עצוב, אבל פחות קשה ממה שהיא שמעה לפני יותר מ5- שנים. "מבחינתי", היא אומרת, "הדבר החדש היחיד שראיתי זה המלון החדש של אורי בורי."
מה עם החמאם והבזאר התורכי והעיר שהרבה יותר נקיה? אני שואלת ומופתעת לשמוע שבמסלול ההליכה לא עברה הקבוצה במקומות אלו.

מפגש נוסף קיימה הקבוצה עם עומר כהן, צעיר יהודי מ"קבוצת המחנכים" - כ-60 צעירים מתנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד, שחיים ופועלים בעכו מזה 8 שנים במסגרת קבוצות שיתופיות, ועוסקים בחינוך בעיר ובסביבה. כאן נחשפו סנדרה ודועאא לסוג אחר של שיח. לא שיחה שמדברת על הקונפליקט הערבי-יהודי,  אלא גישה שאומרת לדבר על המשותף ועל עשיה.
לדועאא המפגש היה קצת משעמם בגלל הציפיה שלה לשמוע את הצד השני ועמדותיו "רציתי שהוא ידבר על התושבים הערבים ואיך הם מרגישים אבל הוא לא דיבר על זה".

סנדרה מסכמת את הסיור בעכו: "ההפרדה בין ערבים ויהודים בעכו זה עצוב ולא נעים, אבל גם ראיתי שיש אנשים שעושים כדי לשנות."
שאלתי את דועאא- מה תהיה בשבילך הצלחה בסוף שנת הלימודים? והיא אמרה :"להשאר בקשר טוב גם עם הערבים וגם עם היהודים שבקבוצה."
וסנדרה מוסיפה ואומרת על תכנית הסיורים : "זו תכנית נהדרת. יש הרבה דעות קדומות והיה לי קשה לראות, שהרצון להתקרבות הוא קטן יותר אצל היהודים מאשר אצל הערבים."

צילום: נג'אם נאסר אל דין

מפגשים מחוץ לכיתה – סיורים של הותיקים בפרויקט מנהיגות קהילתית בחיפה

השנה מתקיים באוניברסיטת חיפה מודל חדש של תכנית ותיקים – סטודנטים ממשיכים. נספר על פרויקט הסיורים ששותפים לו סטודנטים יהודים וערבים, אשר מתכננים ומארגנים את הסיורים בעצמם. מה שעוד מייחד את הפרויקט, זה שבמקום לשבת בכיתה – יוצאים, או בעצם נוסעים החוצה. נספר על הסיור בחיפה ועל הסיור בעכו, לראות אילו חיים משותפים יש באזור

לוד - עיר שמסך ברזל מפריד בין שוכניה

"שלא תעזי לחצות את הכביש, שמעת?!" הייתה אומרת אמא שלי בכל פעם שהרגישה שסף הסקרנות שלי עולה. שכונת הרכבת, שהייתה ממש מעבר לכביש, היא הצד האפל של ילדותי, האזור האסור.
עדי מזור על ילדותה בעיר "מעורבת" והחזרה אליה כאדם בוגר.

כתבתה של עדי מזור באתר "העוקץ"

ב-15 באפריל 2011 קיימה מבט יחד עם היחידה למעורבות חברתית סיור לימודי בחיפה. בסיור ביקרו הסטודנטים  בכמה אתרים בעיר ועמדו על ההיסטוריה של חיפה ועל המגוון התרבותי שבה. בחיפה מפעילה עמותת מבט שתי סדנאות במסגרת תוכנית מלגות ''מנהיגות קהילתית'' - Community Leadership - המכשירה סטודנטים לעבודה קהילתית בשכונות המעורבות בחיפה.
התכנית פועלת בשיתוף  פעולה עם המרכז היהודי-ערבי, היחידה למעורבות חברתית והחוג ללימודים רב-תחומיים.
הסטודנטים המשתתפים בסדנה פועלים במקביל בחמישה מרכזים קהילתיים בשכונות המעורבות חליסה, תל עמל, עין הים ומוקדים אחרים. בין היתר מפעילים הסטודנטים פרויקטים להעצמת נוער יהודי וערבי, נשים, אסירים משוחררים, מחוסרי דיור ועוד.

יוסף אל גאפר, עובד סוציאלי ומנחה קבוצות בן 36, הוא אחד משני המנחים המדריכים את הסדנאות של מבט לצד ליאור שורר. לדבריו, מקנה הסדנה לסטודנטים כלים מעשיים ומסגרת דיון וחשיבה להתמודדות עם מצבים בין-תרבותיות העולים מפעילותם בשכונות.

בסיור ביקרו הסטודנטים בכמה אתרים בעיר ועמדו על ההיסטוריה של חיפה ועל המגוון התרבותי שבה.
אחד המקומות המעניינים בהם ביקרו היה שכונת כבאביר. כבאביר הוא מקום מושבם של בני העדה האחמדית. האחמדים הם זרם מוסלמי המאופיין בהתנגדותו לג'יהאד אלים המקובל על קבוצות אחרות באיסלם כעיקר דתי. במקום זה דוגלים האחמדים במסורת של כבוד לאחר ושכנוע בדרכי שלום.

''קיומם של האחמדים בפסיפס התרבותי של קהילות דתיות במרחב חיפה, הפתיע לא רק את הסטודנטים היהודים שלא שמעו עליהם קודם, אלא גם את הסטודנטים הערבים'' אומר יוסף. ''מפגשים מהסוג הזה מחדדים את ההבנה כי המגוון של רעיונות ואורחות חיים גם בתוך הקבוצה היהודית וגם בזו הערבית הוא גדול מאוד. לכן הסכימה של יהודים מול ערבים היא פשטנית מדי, יש למשל קרבה רבה בין יהודים  וערבים שהתפיסה שלהם דתית ובין יהודים וערבים שהם יותר חילוניים וליבראליים. ראינו את זה גם בדיון שהתפתח על דמותו של אליהו הנביא כשביקרנו במנזר הכרמליתי שעל הכרמל, בסטלה מאריס ובמערת אליהו. אליהו הנביא המקודש בשלוש הדתות, מסמל מצד אחד קנאות דתית ומצד שני הוא דמות שמאחדת אמונות שונות. גם כאן אי אפשר לומר שיהודים וערבים מתיחסים לקנאות דתית בפשטות על פי שיוכם הדתי.''

הסטודנטים המשתתפים בתוכנית, מוסיף יוסף, מגיעים ממגוון גדול של חוגים באוניברסיטה, החל בסטודנטים למשפטים וכלה בסטודנטים לאמנות. ''מדובר בקבוצה איכותית מאד של מנהיגים לעתיד שניחנים ביכולת הובלה ומנהיגות.''

''אלה בדיוק הסטודנטים שמעניינים אותנו כארגון לשינוי חברתי'', אומר ליאור שורר, מנכ"ל מבט. ''סטודנטים מצטיינים שמגיעים מרקע מגוון ומסוגלים להפנים את המשמעויות של המגוון התרבותי שיש בארץ, ולהוביל מהלכים חברתיים שיגשרו בין קבוצות ויצמצמו פערים, אנו מקווים כי גם פרויקט הסיום של התכנית יביא לידי ביטוי את היציאה אל הקהילה, ויישום בשטח של העקרונות והערכים עליהם אנו מדברים בסדנאות.''

סיור רב תרבותי בחיפה

שכונת כבאביר בחיפה

ב-15 באפריל 2011 קיימה מבט יחד עם היחידה למעורבות חברתית סיור לימודי בחיפה. בסיור ביקרו הסטודנטים  בכמה אתרים בעיר ועמדו על ההיסטוריה של חיפה ועל המגוון התרבותי שבה. בחיפה מפעילה עמותת מבט שתי סדנאות במסגרת תוכנית מלגות ''מנהיגות קהילתית'' - Community Leadership - המכשירה סטודנטים לעבודה קהילתית בשכונות המעורבות בחיפה.

כ-35 סטודנטים ו-50 תלמידים השתתפו בצביעת ציורי קיר, גינון קהילתי ופיסול סביבתי בשכונת חליסה בחיפה, ובהמשך בהפנינג משותף שכלל מוסיקה, הופעות של הרכבים מקומיים, ואוכל שהכינה קבוצת נשים מן השכונה. היה מוצלח ומרגש, והוכתר כהצלחה משמעותית עבור כל השותפים והמשתתפים. בפרויקט הסיום של התכנית היו שותפים מחלקת הרווחה בחליסה בראשותו של חמודי סעיד, היחידה למעורבות חברתית באוניברסיטת חיפה בראשותה של איריס פסלר וילדים ופעילים מהמרכזים השונים בעיר שהסטודנטים התנדבו בהם בנוה יוסף, תל עמל ועוד.

פרויקט הסיום שנערך בשכונת חליסה סיכם את פעילותן של שתי קבוצות שהנחתה עמותת מבט במסגרת תוכנית מנהיגות קהילתית של היחידה למעורבות חברתית באוניברסיטת חיפה. הקורס האקדמי המבוסס על תכנית מבט מספק השלמה תיאורטית ואקדמית לפעילות התנדבותית בשכנות המעורבות בחיפה. הסטודנטים היהודים והערבים שהשתתפו בתכנית התנדבו בארבעה מרכזים קהילתיים ועבדו עם התושבים במגוון תחומים החל מעבודה עם עולים, הפעלת מועדוניות לילדים, לימוד עברית לנשים ערביות וכלה בהפעלת חוג צילום.

בשלב ההכנה הכשירו הסטודנטים את המקלט המשמש את שלוחת המתנ''ס בחליסה ורשמו את מתווה הציור על הקירות. עיקר העבודה על קירות המקלט תוכננה להתבצע יחד עם הילדים כדי לחזק את מחויבותם לשמור על תוצאות הפעולה. פרויקט הסיום עצמו כלל שני חלקים:
בחלק הראשון התחלקו המשתתפים בין אתרים שונים בשכונה ועמלו על ציורי קיר, פסל סביבתי ושתילה של צמחיה חדשה בגינה קהילתית.
בחלקו השני התרכזו המשתתפים ותושבי השכונה להפנינג שכלל מופע שירים של נער מקומי , להקת דבקה של נערות ופיתות שהכינה קבוצת נשים. נשאו ברכות ונאומים והיה שמח וחגיגי.

היחידה למעורבות חברתית המפעילה את התוכנית למנהיגות קהילתית זו השנה החמישית הייתה שותפה משמעותית של מבט גם בפרויקט ''דירות פתוחות'' שנערך בשנים קודמות.
ליאור שורר הנחה את אחת הקבוצות לצד יוסף עבד אל גאפר וגם ניהל את הקשר עם האוניברסיטה והשותפים הרבים.

מה תרם לדעתך להצלחת התוכנית השנה ?
''אחד הלקחים של היחידה למעורבות חברתית בשנה שעברה, היה הידוק הקשר בין הסדנה ובין הפעילות בשטח. השנה הקפדנו יותר להשתמש בדוגמאות מהשטח והדגשנו את הקשר בין המודלים התיאורטיים שעוסקים בדינאמיקה של מפגש בין-תרבותי ובין החוויות של המשתתפים. ערכנו סיורים בחיפה ולמדנו מקרוב על המורכבות של היחסים בין יהודים וערבים בעיר וגם על הנתונים שתומכים בדו קיום. היבט חשוב של תכנית מבט הוא הבניה של קבוצת סטודנטים מגובשת. הלכידות של הקבוצה אפשרה לראשונה לצור במסגרת של הקורס למנהיגות קהילתית פרויקט סיום משותף לכל המרכזים שבהם התנדבו הסטודנטים. רק קבוצה מגובשת יכולה להוביל מהלך שמשתף הרבה מאד גורמים ודורש תאום ברמה גבוהה.''

נסרין מורכוס מנהלת שלוחת המתנ''ס בחליסה התרגשה מאוד לראות את הסטודנטים ואת הילדים שהגיעו לחליסה משכונות אחרות כדי להשתתף בפרויקט. ''אנשים בשכונה נעצרו מול המקומות שהמתנדבים עבדו בהם ואמרו לי כמה חשוב להם שמגיעים לכאן אנשים ועושים משהו בשביל התושבים ובשביל הסביבה.'' נסרין הקימה את השלוחה לפני שנה ושמונה חדשים מאפס ועובדת קשה מאד יחד עם הצוות שלה כדי לפתח תוכניות ושירותים חדשים עבור התושבים. ''לא תמיד שיתוף הפעולה עם גורמים מבחוץ עולה יפה אבל במקרה של מבט, שיתוף הפעולה היה מצוין, הסטודנטים היו עצמאיים ויוזמים והצוות של מבט היה כל הזמן בקשר ועדכן אותי כל הזמן בהתפתחויות.''
נסרין היא מנחת קבוצות בעצמה ועסקה הרבה בבניית תוכניות חברתיות ובהתאמת תוכניות למגזר הערבי. ''התוכנית של מבט והיחידה למעורבות חברתית הייתה השנה מצוינת. היה ברור כי הסדנה שהסטודנטים עוברים מעשירה אותם ונותנת להם כלים משמעותיים לעבוד עם התושבים ולקדם שינוי חברתי.''

מג'ד סלימן, בת 23, לומדת לתואר שני בתרפיה באמנות ומהמשתתפות הבולטות בתכנית, יזמה סדנת צילום לבני נוער בשכונה. התלמידים שהנחתה צילמו בשכונה את הדברים שהם גאים בהם וגם את הדברים שלדעתם דורשים שינוי ויצרו קולז'ים המבטאים את השאיפות שלהם לגבי עצמם וסביבתם. ''בהתחלה הרגשתי שחליסה היא מין גטו כזה. לא רק שאנשים מבחוץ נמנעים מלהגיע לכאן. גם התושבים מאד חשדנים כלפי זרים. הילדים באים ממשפחות עניות מאוד ויש להם המון קשיים ותסכול מהמצב שלהם.'' היא מספרת. ''הם היו מופתעים מזה שמישהו מעוניין לראות היכן הם גרים או מתעניין בחיים שלהם ובחלומות שלהם. היה ברור לי שהעבודה שלנו מוצלחת כשהיחס של הילדים אלי ואל חבריהם השתנה. ההערכה העצמית שלהם גדלה, הם התחילו להקשיב זה לזה ולהתנסח יותר טוב. זה היה מאד מרגש והיה שווה את המאמץ.''

הצלחת הסדנה, הפעילות בשכונות ופרויקט הסיום מחזקת את השותפות בין מבט ובין היחידה למעורבות חברתית באוניברסיטת חיפה. בשנה הבאה צפוי הפרויקט להמשיך ומתוכנן פרויקט נוסף בו ישמשו חלק מהסטודנטים כמנחים שיעבירו סדנאות של מבט המותאמות לבני נוער בשכונות המעורבות של חיפה.

כתבה שפורסמה על פרויקט הסיום בחליסה באתר בוקרה (בערבית)
תמונות נוספות

יולי 2011

בוב ספוג בחליסה

כ-35 סטודנטים ו-50 תלמידים השתתפו בצביעת ציורי קיר, גינון קהילתי ופיסול סביבתי בשכונת חליסה בחיפה, ובהמשך בהפנינג משותף שכלל מוסיקה, הופעות של הרכבים מקומיים, ואוכל שהכינה קבוצת נשים מן השכונה.

שתף