מפגשי יהודים וערבים

בשבוע הפתיחה של שנת הלימודים, הנהלת אוניברסיטת חיפה, בהנהגת הנשיא, יזמה בפעם הראשונה פעילות של שולחנות שיח, על מנת לאפשר לכל הקהילה האקדמית – מרצים, תלמידים והנהלה – לבטא את תחושותיהם לגבי האירועים האלימים שהתרחשו לאחרונה במדינה. מנחי מבט , לצד מנחים נוספים, הובילו את הנחיית השיחות, שהתקיימו במשך יומיים.
 
במעגלי השיח עלו פחדים וחששות,  לצד שאלות כיצד ניתן לבסס אוירה אחרת, חיובית, באוניברסיטת חיפה. הנשיא הזכיר שהשנה לא קיבל בראש השנה את הברכות המסורתיות על "שנת שלום", אולי כיון שאיש כבר אינו מאמין באפשרות של שלום... על רקע היחסים המורכבים ומשבר באמון בין הסטודנטים הערבים לאגודת הסטודנטים והנהלת האוניברסיטה, נשאלו שאלות נוקבות לגבי מידת המעורבות והייצוג של הסטודנטים הערבים באגודת הסטודנטים. ענת שובל, מנחה במבט, מסכמת את הלך הרוחות: "השינוי כפי הנראה לא יבוא מהממשלה אלא מהעם... השינוי יבוא מאיתנו, אנחנו צריכים להוביל חלום אחר, כדי לשנות את פני המציאות".

אנו ממשיכים את פעילותנו בתכנית 'מנהיגות קהילתית יהודית ערבית' באוניברסיטת חיפה זו השנה השישית. 3 הקבוצות אשר תפעלנה השנה כוללות סטודנטים הפועלים במרכזים הקהילתיים בשכונות המעורבות של חיפה, סטודנטים המתגוררים ופועלים במעונות הסטודנטים, וקבוצת סטודנטים בוגרי התכנית בשנת הפעילות השנייה. אנו עדיין נמצאים בתהליך גיוס פעיל של סטודנטים לתוכנית המלגות, המשלבת התנדבות ופעילות חברתית באוניברסיטה ובקהילה, קורס אקדמי ייחודי ומפגשים התנסותיים חוויתיים.

בהמשך ליוזמה "בחיפה לא מפחדים, מדברים"  מתוכנן אירוע חתימה ואישרור של מסמך האמנה שגובש בשנה הקודמת, שיאפשר המשך פיתוח השיח הציבורי הרב תרבותי בקמפוס בשנת הלימודים תשע"ו. בין סעיפי האמנה הקוראים לפלורליזם , כבוד הדדי ואפס סובלנות לאלימות,  בולטת הקריאה להתגייסות משותפת לקידום ענייני המיעוט הערבי באוניברסיטה בתחום השפה, התרבות וחיי החברה.
 
אחת הדרכים לקדם שוויון בישראל ויחס חיובי כלפי התרבות הערבית, היא דרך שינוי היחס לשפה. על אף הייצוג המכובד של תלמידים ערבים באוניברסיטה, הייצוג הערבי בסגל כמעט אפסי לאורך השנים, רק כנסים ספורים התקיימו בשפה הערבית , אין שילוט בערבית ולא דואגים לתרגום ערבי ראוי באתר האינטרנט.  

באותו הקשר, כדאי לקרוא דו"ח שהכינו עמותת סיכוי ומרכז דירסאת אודות השפה הערבית באוניברסיטאות. על סמך המחקר הנ"ל, עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי,  מרכז דיראסאת ומכון ון ליר בירושלים, מקדמות פרויקט העוסק בקידום נוכחות של השפה והתרבות הערבית במרחב הפיזי והאינטרנטי (שילוט, מידע) בקמפוסים,  הוספה משמעותית של מספר חברי הסגל האקדמי והמנהלי, וקיום כנסים  וקורסים בערבית. הפרויקט הנוכחי יסתיים בסוף שנה אקדמית זו, עם כוונה ליצור מודעות ומומנטום להמשך והרחבה של הישגיו, בכוחות עצמאיים של האוניברסיטאות השונות.

שולחנות עגולים בחיפה - כאן מדברים

בשבוע הפתיחה של שנת הלימודים, הנהלת אוניברסיטת חיפה, בהנהגת הנשיא, יזמה בפעם הראשונה פעילות של שולחנות שיח, על מנת לאפשר לכל הקהילה האקדמית – מרצים, תלמידים והנהלה – לבטא את תחושותיהם לגבי האירועים האלימים שהתרחשו לאחרונה במדינה. מנחי מבט , לצד מנחים נוספים, הובילו את הנחיית השיחות, שהתקיימו במשך יומיים.
 

מדי שנה,  שלוש הקבוצות של התוכנית למנהיגות קהילתית יהודית ערבית, הפועלת באוניברסיטת חיפה זו השנה שישית, מתארחות באחד המרכזים הקהילתיים בחיפה בהם מתנדבים הסטודנטים (מרכז הלימוד והסיוע 'בית החסד' הפועל בעיר התחתית ומרכזים קהילתיים בשכונת חליסה, נווה יוסף ועין הים-ואדי ג'מאל).  הפעם השתתפו  44 הסטודנטים וכ- 60 ילדים ערבים ויהודים בגילאי 6- 12מן המרכזים הקהילתיים באירוע סיום מרגש בעין הים- ואדי ג'מאל. המפגש נערך סמוך לגינה הקהילתית אשר נשתלה כפרויקט סיום של הסטודנטים של מבט לפני שלוש שנים.

חנה, אחת הפעילות בשכונה, ערכה סיור בין החלקות הפוריות המניבות עגבניות, חסה, מלפפונים ועוד והמשתתפים הוסיפו ושתלו פרחים צבעוניים. גדרות עץ דקורטיביות נצבעו על ידי הילדים באחת מתחנות היצירה ובגמר העבודה הוצבו על מנת לגדר את הפרחים שזה עתה נשתלו. תחנות נוספות כללו בניית עפיפונים, יצירה עם בלונים, ציורי פנים ססגוניים, ואפיית פיתות בטאבון.
 
העבודה המשותפת בחלקות מקרבת את תושבי השכונה הערבים והיהודים זה לזה: הם מחליפים ביניהם עודפי תוצרת ואף לוקחים אחריות על חלקות שכניהם, אם אלה אינם יכולים מסיבה זו או אחרת  להגיע להשקות ולטפל בחלקה. לעיתים מושמעת ביקורת על אותן פעילויות שמטרתן להפגיש ערבים ויהודים, הנשארות כאפיזודה חולפת ללא השפעה עמוקה או ארוכת טווח. אך לשמחתנו, פרויקט הגינה הקהילתית בשכונה המעורבת הערבית-יהודית עין הים-ואדי ג'מאל הכה שורשים ומניב פירות מתמשכים. פירות אלה מתבטאים הן בגינה פורחת ומשגשגת לרווחת תושבי השכונה והן ביחסי קרבה ושיתוף פעולה.
 

"לא קל לעסוק בנושאים "נפיצים" אבל בזכות האווירה הטובה אנחנו מדברים על הכל"

 
כך מעידה ליאן נג'אמי, סטודנטית שנה ב' במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים, המשתתפת באחת מקבוצות מבט באוניברסיטת חיפה. ליאן גדלה במשפחה מוסלמית ליבראלית, בשכונה המעורבת של עין הים-ואדי ג'מאל בחיפה, למדה בתיכון נוצרי, ומגיל צעיר מתנדבת במרכז קלור בשכונתה. השנה אף יזמה במסגרת המרכז השכונתי תוכנית ייחודית המפגישה ילדים ערבים ויהודים לאורך השנה, כדי שיכירו את השפה והתרבות זה של זה באופן חוויתי. היה זה אך טבעי שליאן תצטרף לתוכניות מבט. בקמפוס, ליאן מעידה שהתוודתה למתחים ולדעות קדומות, במיוחד בתקופות מתוחות כגון מבצע צוק איתן בקיץ שעבר. "כשהייתי באוטובוס וקיבלתי שיחת טלפון מאימי, לא רציתי לשוחח עמה כי פחדתי לדבר בקול בערבית...ובקורס  פוליטיקה שהשתתפתי בו באוניברסיטה היו הרבה דעות גזעניות". ליאן הבחינה במתחים בין יהודים לערבים אך גם בהבדלים בין הערבים לבין עצמם, כגון מידת הקשר לדת ורקע עירוני או כפרי."יש נטייה באוניברסיטה להתקבץ ולהסתגר בקבוצות נפרדות, לפי דת, לאום או מוצא, אך בזכות ההנחיה של יוסף וענת, מנחי מבט, נוצרה אוירה חיובית שאפשרה לנו לעסוק גם בנושאים רגישים כמו פוליטיקה, זכויות, וזהות. היה בחור יהודי דתי בקבוצה שלנו עם דעות ימניות, שקודם לכן לא נחשף כלל לערבים. ראיתי שבמהלך השנה חל בו שינוי.גם אני נחשפתי לחשיבה אחרת, הן של יהודים והן של ערבים הרואים את הדברים אחרת ממני".
 
כתבה: רחל גוטליב
צילמה: ליאן נג'אמי

המשכיות והתחדשות: מנהיגות קהילתית יהודית ערבית באוניברסיטת חיפה

מדי שנה,  שלוש הקבוצות של התוכנית למנהיגות קהילתית יהודית ערבית, הפועלת באוניברסיטת חיפה זו השנה שישית, מתארחות באחד המרכזים הקהילתיים בחיפה בהם מתנדבים הסטודנטים (מרכז הלימוד והסיוע 'בית החסד' הפועל בעיר התחתית ומרכזים קהילתיים בשכונת חליסה, נווה יוסף ועין הים-ואדי ג'מאל).  הפעם השתתפו  44 הסטודנטים וכ- 60 ילדים ערבים ויהודים בגילאי 6- 12מן המרכזים הקהילתיים באירוע סיום מרגש בעין הים- ואדי ג'מאל. המפגש נערך סמוך לגינה הקהילתית אשר נשתלה כפרויקט סיום של הסטודנטים של מבט לפני שלוש שנים.

לחיות יחד בקמפוס מגוון מבחינה תרבותית
Living Together in a culturally Diverse Campus
العيش معاً في حرم جامعيّ متنوّع ثقافيّاً
 
דו"ח מחקר הערכה
 
סדנאות לפיתוח מודעות בין תרבותית: "מנהיגות קהילתית" ו"בין תרבויות, בין שפות, בין זהויות"
 
אחמד בדראן

תקציר המחקר
בשנה"ל תשע"ד פעלו באוניברסיטת חיפה 4 קבוצות בשתי סדנאות בין תרבותיות: הראשונה "סדנת יצירה ומשחק: בין תרבויות, בין שפות, בין זהויות" (להלן סדנת/קבוצת האמנות), והשנייה סדנא "לפיתוח מודעות בין תרבותית – תכנית מנהיגות קהילתית".
בסדנא הראשונה השתתפו כ- 16 סטודנטים, קבוצה אחת, במסגרת בית הספר לאמנות. בסדנא השנייה השתתפו 32 סטודנטים בשלוש קבוצות נפרדות: שתי קבוצות לסטודנטים חדשים (20 משתתפים בשתי הקבוצות), וקבוצה אחת של סטודנטים וותיקים-ממשיכים (12 משתתפים).
מטרת מחקר ההערכה שכאן היא לבדוק את ההשפעה (האימפקט) של ההשתתפות בשתי הסדנאות הבין תרבותיות הללו (להלן "התכנית") על עמדותיהם של הסטודנטים בשלושה מעגלים מרכזיים: תרומתו של המפגש הבין תרבותי להיכרות עם האחר, השפעת התכנית במרחב הקמפוס של האוניברסיטה ותרומת התכנית למשתתפיה ומה הם לוקחים איתם בעקבות ההתנסות שלהם בסדנאות הבין תרבותיות.
הנתונים למחקר נאספו ממספר מקורות מידע, והם: הסטודנטים המשתתפים בכל הסדנאות, המנחים והמובילים של התכנית, בנוסף למסמכים שונים על עמותת מבט, והסילאבוסים של הסדנאות ועבודותיהם הרפלקטיביות של חלק מהסטודנטים אשר כתבו בסיום שנה"ל.

במחקר נעשה שימוש במספר כלים מחקריים, והם: שאלון לסטודנטים (ענו על השאלון 46 משתתפים), ראיון עומק חצי מובנה עם המנחים ומובילי התכנית (7 ראיונות), תצפית אחת בשיעור הפתוח של קבוצת סדנת האמנות, קבוצת מיקוד עם קבוצת הוותיקים וניתוח תוכן של מסמכים רלוונטיים שונים, כפי שציינתי למעלה.
איסוף הנתונים התבצע בחודש יוני 2014, החל מהשבוע האחרון של הלימודים של סמסטר ב', והסתיים בסופו של אותו החודש, למעט ראיון אחד אשר נערך בתאריך 02/07.
ניתוח הממצאים והצגתם נעשה בשילוב הנתונים הכמותיים (מהשאלון לסטודנטים) והנתונים האיכותניים (מהראיונות, התצפית, קבוצת המיקוד וניתוח המסמכים).
לפי הממצאים: 1) יש שביעות רצון כמעט מלאה מהסדנאות הבין תרבותיות; 2) לתכנית יש תרומה גדולה מאוד להיכרות משתתפיה עם "האחר"; 3) ההשתתפות בתכנית השפיעה באופן ניכר וחיובי, על עמדותיהם של הסטודנטים בנושא יחסי יהודים-ערבים; 4) רוב גדול של משתתפי הסדנאות מזהים פוטנציאל השפעה של התכנית על השיח הרב תרבותי ופיתוח פעילות רב תרבותית בקמפוס; 5) התכנית מקנה למשתתפיה תובנות חדשות, תובנות וכלים רב תרבותיים, אשר עוזרים להם במעגלי חייהם השונים, בין אם בקמפוס ובין אם מחוצה לו; 6) התכנית השפיעה על הסטודנטים הערבים יותר מאשר על היהודים; 7) התכנית השפיעה על הוותיקים יותר מאשר על החדשים; 8) יש לתכנית אפקט מיוחד, במיוחד על הסטודנטים החדשים, מעצם היות האוניברסיטה מקום המפגש הבין תרבותי הראשון/היחיד עבורם; 9) ונקודה אחרונה, מתייחסת למבנה, הרכב וגודל הקבוצות הבין תרבותיות. לנקודה אחרונה זו יש השפעה גדולה מאוד על ההוויה של המפגש הבין תרבותי של משתתפי ומשתתפות הסדנאות הבין תרבותיות: על הקבוצות להיות קטנות, אך לא קטנות מדי; יחס מספרי שווה בין יהודים וערבים; גיוון רב תרבותי עדתי בתוך קבוצות הלאום; ואיזון מגדרי בקבוצות.

לאור הממצאים של מחקר ההערכה, הדוח מציע לקחים והמלצות מעשיות למקבלי החלטות (ראה פרק אחרון בדוח "סיכום, דיון, לקחים והמלצות מעשיות למקבלי החלטות"). להלן התמצית של ההמלצות:
להמשיך בתכנית ולהרחיב את הפעילות ולאפשר ליותר סטודנטים להשתתף בסדנאות הבין תרבותיות, תוך כדי פתיחתם של מרחבי ומוקדי פעילות רב תרבותיים נוספים חדשים בקמפוס, במסגרת תכנית רב שנתית. זאת במטרה להעצים את פוטנציאל מימוש ההשפעה של התכנית על תרומתה להיכרות עם האחר, פיתוח מודעות לחיים בחברה רב תרבותית ואחריות חברתית.
מהלך זה מצריך הובלתן של מספר פעולות, כאשר המרכזיות שבהן: יצירת שיתופי פעולה בין מחלקות ו/או בין חוגים שונים ו/או גופים פעילים מרכזיים באוניברסיטה (כמו: אגודת הסטודנטים, המרכז היהודי ערבי, היחידה לקידום ההוראה, הנהלת האוניברסיטה ועוד); בנוסף, פיתוח תכנים ודרכי פעולה מותאמות להרחבה המוצעת (והמומלצת כאן) (כמו: יצירת מיקוד פעילות שמכוון כלפי פנים – הקמפוס, והכשרת הסטודנטים המשתתפים בנושא "יזמות רב תרבותית" במרחב הקמפוס).

למחקר המלא - לחצו כאן להורדה

לחיות יחד בקמפוס מגוון מבחינה תרבותית - דו"ח מחקר הערכה מאונ' חיפה 2014

לחיות יחד בקמפוס מגוון מבחינה תרבותית
Living Together in a culturally Diverse Campus
العيش معاً في حرم جامعيّ متنوّع ثقافيّاً
 
דו"ח מחקר הערכה
 
סדנאות לפיתוח מודעות בין תרבותית: "מנהיגות קהילתית" ו"בין תרבויות, בין שפות, בין זהויות"
 
אחמד בדראן

הקורס מתנהל זו השנה השניה באוניברסיטת חיפה, ומנחות  אותו אסנת בר אור ומנאר זועבי.

בשנה שעברה ראיינו את מנחות הקורס. ניתן לקרוא כאן.
 
בשיחה טלפונית עם אסנת בר אור, היא מספרת:
זהו קורס שנתי שהסתיים לפני כשבועיים, השיעור האחרון  היה  "שיעור פתוח" -  פתוח לקהל הרחב ובאמת הגיעו הורים, משפחה, חברים, מרצים, ושותפים לדרך.
הקורס הזמין סטודנטים מתחומי התאטרון ,מוסיקה ואמנות חזותית. אלה החוגים המרכיבים את ביה"ס לאמנות באוניברסיטת חיפה.
בחוג לאמנות יש כמחצית יהודים ומחצית ערבים, לקבוצה הגיעו 2/3 ערבים ו1/3 יהודים
או בלשונה של אסנת 2/3 דוברי ערבית ו1/3 דוברי עברית, ומבחינתה הקו המבחין הוא השפה.
בגלל זה היה חשוב שכל העת הערבית תהיה נוכחת ולגיטימית, דבר שלעיתים הקשה על דוברי העברית, מאחר שהיו קטעים ארוכים שהתנהלו בערבית ודוברי העברית נאלצו להמתין בסבלנות לתרגום.

לשאלתי למה הגיעו כ"כ הרבה ערבים השיבה  אסנת: "היתה לנו הזמנה מכילה."
מה זה "הזמנה מכילה?"
הזמנה שהיתה גם בעברית וגם בערבית, הזמנה שאפשרה להביא את הסיפור האישי והקולקטיבי והזמנה שהזמינה ללמוד באופנים חדשים.
הקורס היה מורכב ממספר תרגילים בנושאים שונים: סיפורים אישיים מכוננים, סיפורים קולקטיביים וסיפורי עם, ותרגיל בנושא קונפליקטים.

הקבוצה בנויה ממגוון זהויות של מוצא, שפות, מגדר ודת וכך נוצר מצב שחלק מהפרויקטים חצו זהויות. למשל 4 סטודנטיות עם מאפיינים שונים עסקו בדילמות שבין הרגש לחשיבה בקשר של בין נשים לגברים, סטודנטיות נוספות עסקו בתהליך ההתבגרות והפיכה של ילדה לנערה ולאישה.
שני סטודנטים שאספו סיפורי ילדוּת מפחידים  ששמעו עליהם מהוריהם וסביהם כמו ה"תאנה של לילא" לזכרה של בחורה שנרצחה, אחרי שנאמר עליה שקיימה קשר עם גבר כלשהוא.
שתי סטודנטיות ששוחחו על אבא שלהן במילים בודדות ואסוציאטיביות.

היה מנעד גדול של עבודות שרובן מתחום המיצג. זה קשור כמובן למספר הגדול של סטודנטים לתיאטרון שנכחו בסדנא, אבל ניתן גם להסביר זאת במונחים תיאורטיים: חוקרי תרבות ומגדר רבים מתייחסים היום לזהות, שמכוננת על ידי מבעים פרפורמטייבים ולשוניים במהלך תהליכי החיברות שלנו.
במילים אחרות, הזהות שלנו נבנית תוך ציטוט וחיקוי יומיומי של דפוסי התנהגות ודיבור שרכשנו ואנחנו ממשיכים לרכוש מהחברה שבקרבה אנו חיים. וכך מופע העצמי היומיומי שלנו הוא פרפורמטיבי וניתן ללמוד אותו תוך יצירה ושיחה במיצגים של הסטודנטים.

בקיצור, הסדנא הופכת למעבדת מחקר של תהליכי כינון הזהות שלנו תוך דיאלוג ביקורתי  ותוך הכרות עם פרקטיקות התנהגותיות שלנו ושל זולתנו.
בעקבות עבודת הקבוצה נוצרה אינטימיות עמוקה, הסטודנטים הרגישו נוח לדבר ולהיפתח, התיידדו, התחברו, כפי שהם מעידים באופן מעמיק יותר מכפי שקרה להם בקורסים אחרים.
 
ואם היית צריכה לעשות קורס המשך למי שהשתתף כבר בקורס שלכן, מה היית רוצה ללמד?
התשובה כבר היתה מוכנה וכבר הוצעה לחוג: אמנות ואקטיביזם.

אינשאללה

ראיינה: חדוה ליבנת
 

קורס מיוחד בחוג לאמנות באונ' חיפה: שפה זהות, תרבות – בין האישי לציבורי

הקורס מתקיים זו השנה השנייה. 
הקורס הזמין סטודנטים מתחומי התאטרון ,מוסיקה ואמנות חזותית. אלה החוגים המרכיבים את ביה"ס לאמנות באוניברסיטת חיפה.
הקבוצה בנויה ממגוון זהויות של מוצא, שפות, מגדר ודת וכך נוצר מצב שחלק מהפרויקטים חצו זהויות. למשל 4 סטודנטיות עם מאפיינים שונים עסקו בדילמות שבין הרגש לחשיבה בקשר של בין נשים לגברים, סטודנטיות נוספות עסקו בתהליך ההתבגרות והפיכה של ילדה לנערה ולאישה.

"נקודת מבט"
סדנא רב דורית בין תרבותית  באמצעות צילום.  מפגש אנושי בין  אישי ששובר סטראוטיפיים.

הסדנא יצאה לדרך  בתחילת מרץ והסתיימה בתערוכה בסוף יוני.  הסדנא ייחודית והיא תוצר של עבודה משותפת,  של המרכז היהודי ערבי והפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה, הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו , של מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה ושל עמותת מבט. המשתתפים  יהודים וערבים, תושבי עכו, נערים  ונערות, גברים ונשים מבוגרים נפגשו  בכל יום ד'  בהנחיה משותפת של  מנחה ערביה ויהודייה למפגש דאלוגי באמצעות  צילומים  - ייחודה של הסדנא  שהשפה המדוברת במרחב היא  באמצעות תמונות מהמרחב העירוני בעכו ומעולמם של המשתתפים.

המשתתפים למדו את השפה הצילומית  ובאמצעותה  התנהל השיח והוא נע בשני צירים  בין התרבותי  והבין דורי.  הגילוי הפרשני של  הדעות, העמדות  ותפישות העולם  עמדו במרכז.  זה שהצלם בחר להביא בהקשר של  הנושאים השונים שבהם עסקנו,  אל  מעגלי זהות והשייכות,  ההקשרים בין הזהות  האישית  והתרבותית.
 

מונירה אבו חמיד - לחצו כאן לראיון עם מונירה
בת 76 נולדתי בעכו ואני מאוד אוהבת את העיר. יש לי משפחה בכל העולם אני נוסעת הרבה אבל כל הזמן מתגעגעת וחוזרת לבית שלי-עכו.
המפגשים היו משמעותיים בשבילי, היו חוויות מעניינות גם עם המבוגרים היהודים וגם עם הצעירים. צילמתי המון את העיר העתיקה, בתים, חומות, החמאם השעבי, והתמונה הכי שאהבתי היא התמונה של הבית של סבתא שנפטרה בלבנון. היא ביקשה שעצמותיה יקברו בעכו ולא הצלחנו להביא אותה.

منيرة ابو حميد
76 عام وُلدت في عكا وأحبها جدا. يوجد لدي اقارب في كل العالم وأسافر كثيرا ولكن دائما اشتاق وارجع الى بيتي-عكا.
اللقاءات كانت هامة بالنسبة لي . كانت تجارب شيقة ومثيرة مع اليهود الكبار في السن والشباب.
صورتُ البلد القديمة, البيوت, السور, الحمام الشعبي. واكثر صورة أحبتتها كانت صورة بيت جدتي التي توفت في لبنان وطلبت ان تُدفن في عكا وللأسف لم يكن لها ذلك.

מחמוד בירומי

בן 73 חי בעכו מ- 1948. נולדתי בחיפה והגעתי לעכו בגיל 6. תחילתם של החיים בעכו היו בטרגדיה. האנשים, העיר והאווירה אפשרו לי להתפתח ולהיות איש רודף שלום ובוחר בדיאלוג.
הקבוצה החזירה אותי לאהבת נעורי – הצילום.
محمود بيرومي
73 عام يسكن في مدينة عكا منذ سنة 1948. وُلدت في حيفا وجئت الى عكا في جيل 6. حياتي في عكا كانت تراجيديا. الناس, البلدة والأجواء اتاحوا لي النمو والتطور  لأصبح رجل مسالم يختار الحوار.
المجموعه ارجعتني الى هوايتي-التصوير


אדגר שירממדוב
בן 16 , תלמיד תיכון טכנולוגי, נולדתי בעכו.
עכו היא קודם כל ים. אני מבלה הרבה בים, המים והמרחב גורמים לי תמיד שמחה. אני אוהב שהיא עיר מעורבת יש לי הרבה חברים ערבים. התרבות והאוכל הערבי מושכים אותי.
המפגש עם הזקנים היה לי חדש – אף פעם לא ישבתי בקבוצה עם זקנים והקשבתי לסיפורים ההיסטוריים שלהם. זה חשף אותי להרבה מידע..
ادغر شيرممدوف
16 سنة, طالب في المدرسة الثانوية التكنولوجية وُلدت في عكا.
عكا في الاول هي البحر. انا اقضي الكثير من وقتي في البحر. احب ان المدينة مختلطة وعندي الكثير من الاصدقاء العرب. الحضارة والثقافة العربية تجذبني.
اللقاء مع الكبار في السن كان جديدا بالنسبة لي, لم اجلس من قبل مع مجموعة كهذه واستمعت لقصصهم  التاريخيه.

אנט בן שלוש
אני בת 71 ואני בעכו מאז שעליתי ממקנס. אני גרה ליד הים וערב ערב אני מסתכלת בשקיעה.
פעם הראשונה שאני מצלמת . קניתי מצלמה והתחלתי לצלם בקבוצה. מאד ריגש אותי כשאדגר עזר לי בפעם הראשונה לצלם . התמונה הראשונה שצילמתי בחיים היא של השקיעה.
آنيت بن شلوش
ابلغ من العمر 71 عام وانا في عكا منذ ان جئت من مكناس. اسكن بجانب البحر وعند المساء انظر الى الغروب.
هذه اول مره اصور . اشتريت الكاميرا وبدأت التصوير في المجموعة. تأثرت جدا عندما ساعدني ادغر في المرة الاولى. الصورة الاولى التي أخذتها كانت للغروب.

סלאבה קורפקו
בן 71,  נולדתי באוקראינה ועליתי לארץ ב2001. אני חי עם אשתי באושר בדיור מוגן 55+.
אני לא מדבר עברית אבל מבין הכל. ותודה לבת אל שכל הזמן עזרה לי להסביר את הצילומים שלי ושל החברים.
سلافا كورفكو
71 عام, وُلدت في اوكرانيا وجئت الى البلاد سنة 2001. اسكن مع زوجتي في المساكن المحمية.
لا أتحدث العبرية ولكنني افهم كل شيء. شكرا لبت ئيل  التي ساعدتني في تفسير الصور.
 

בת אל
בת 16 תלמידת תיכון בבי"ס קשת
תכשיטנית
بت ئيل
16 عام طالبة في المدرسة الثانوية  كيشت
صائغه

רינה לוי.
בת 75 , אמנית בנשמתי , חיה בעכו משנת 1973. הגעתי מבואנוס איירס, מרכז תרבותי ועירוני מפותח ולמרות זאת התאהבתי בעיר.
עכו בשבילי היא מקום של אהבה, ים, אויר טוב ואנשים.
הקבוצה הייתה לי מאוד חשובה,  ובמיוחד השיחות האינטימיות, כשעלו הסיפורים האישיים.
رينا ليفي
75 عام, فنانه اسكن في مدينة عكا منذ سنة 1973. جئت من بوينس آيرس- مركز ثقافي وحضاري متطور وبالرغم من ذلك احببت المدينة.
عكا بالنسبة لي هي مكان فيه حُب, بحر هواء مُنعش, وناس. المجموعه كانت مهمة بالنسبة لي وخاصة عندما سردوا قصصهم الشخصية.

ניקי אגייב
בן 16 , הגעתי לעכו בגיל 3. אני זוכר את המעבר כשנים שמחות. אני אוהב את עכו – עיר קטנה, עם ים ומקומות בילוי וחברים. אני אוהב להסתובב ברחבי העיר. המפגש עם החברים המבוגרים בקבוצה היה לי מאוד מעניין במיוחד הסיפורים ההיסטוריים של החוויות הקשות שלהם מהמלחמות.
نيكي اجييب
16 سنة, جئت الى عكا وأنا في الثالثة من عمري.
أحبُ عكا-مدينة صغيرة يوجد فيها بحر وأماكن للترفيه وأصحاب. أحب التجول في البلده.
اللقاء مع الكبار في السن في المجموعة كان ممتع ومثير للاهتمام وخاصة الحكايات حول تجاربهم الصعبة  في الحروب.
 

עליזה לוי
הגעתי לעכו ממרוקו כילדה. עכו בשבילי היא בית. הדימוי הציבורי של עכו חשוב לי. יש בעכו – ובמיוחד בעיר העתיקה – נופים קסומים החבויים מן העין. חשוב לי להראות אותם.
כשיצאנו לסיור לצלם בעיר העתיקה ,עם מונירה ומנאר כמדריכות, התגלה לי עולם נסתר – ממליצה לכם לראות.
عليزا ليفي
وصلت الى عكا من المغرب عندما كنت طفلة. عكا بالنسبة لي هي بيتي. الصورة العامة  لعكا مهمة بالنسبة لي. يوجد في عكا وبالأخص في البلد القديمة- مناظر ساحرة غير ظاهرة للعين.
عندما خرجنا لجولة تصوير في عكا القديمة مع منيرة وأمل اكتشفت عالم آخر- انصحكم برؤيته.

 
ראובן מיצ'ניק
בן 88, נולדתי בסרביה ועליתי לארץ ב1992. אני חי עם אשתי בשמחה ובאושר בדיור מוגן 55+. בשבילי ההיכרות עם האנשים חשובה מאד. האנשים היו חכמים ותרבותיים, למדתי הרבה על עכו ותרבותה העתיקה. המפגש עם הצעירים היה חשוב לי מאד. הגלאים השונים בקבוצה – זה תרם לי מאד.
رؤوفين ميتسنيك
88 عام, وُلدت في صربيا وجئت الى البلاد سنة 1992. اعيش بسعادة مع زوجتي في المساكن المحمية. بالنسبة لي التعرف على ناس جدد مهم جدا. افراد المجموعه كانوا اذكياء ومثقفين , تعلمت الكثير عن عكا وعن حضارتها القديمة. اللقاء مع الشباب والاختلاف بالأعمار كان مهم.


 

תערוכת הצילומים "נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית בעכו

"נקודת מבט"
סדנא רב דורית בין תרבותית  באמצעות צילום.  מפגש אנושי בין  אישי ששובר סטראוטיפיים.

"נקודת מבט " סדנה רב דורית ורב תרבותית בעכו באמצעות צילום.
 
לסדנא הורים רבים :
המרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה .
הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה.
 הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו.
 מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה.
 ועמותת מבט .
 
המשתתפים -  יהודים וערבים תושבי עכו, נערים ונערות, גברים ונשים מבוגרים נפגשו בכל יום ד'  בהנחיה משותפת של  מנאר חמדאן ולייקי סבן.
המיוחד בסדנא היה הצילום ככלי עבודה משותף במרחב עכו .
המשתתפים למדו את שפת הצילום, ובאמצעותה התנהל השיח והוא נע בשני צירים:  בין-תרבותי  ובין-דורי.  ברגע שלשיח יש יותר מציר אחד הוא נהפך מורכב יותר, ואת התוצאות ניתן לראות בתערוכה שנפתחה  ב-23.6.2014 במתנס הסאריה בעכו העתיקה.

ראיינתי את מונירה, ילידת 1938רווקה מעכו על הפרויקט, ומכיוון שחלק מהסדנא היה גם התחברות  לעולם הפנימי, ובגלל שסיפורם של אנשים תמיד מעניין אותי, ובעיקר בגלל שמונירה יודעת לספר, אז דיברנו  לא רק על הקבוצה אלא גם על חייה.

הנה סיפורה של מונירה:
ב-1948 ברחנו ללבנון ושהינו שם שנתיים. יכולנו לחזור רק בגלל שאבא שלנו לא בא איתנו, הוא אמר שהוא מעדיף למות תחת העץ ולא להיות פליט. היתה לו טחנת קמח והוא המשיך לעבוד בה, וכשחזרנו ב1950 הוא שכר לנו בית בתוך העיר העתיקה ואסור היה לנו לצאת אל מחוץ לעיר העתיקה (בגלל תקופת המשטר הצבאי).
לפני 1948 הבית שלנו היה מחוץ לחומות אבל הוא עבר ליהודים, את הבית של סבתא שנפטרה בלבנון עמידר מכרו למשפחה ערבית אחרת, "היהודים בשבילי היו מפחידים כל פעם שנכנסתי לחנות שאלתי את המוכר:  "אתה מדבר ערבית?" אם הוא לא דיבר ערבית הייתי יוצאת מהחנות, אפילו מלבנון לא רציתי לחזור, פחדתי.
אבא שלי תפס אותי ואמר לי: "מי שרוצה לדעת את העם האחר, הוא צריך ללמוד את שפתו".
עברית למדתי לאט לאט,  אבל בית ספר לא סיימתי. בלבנון למדתי רק שנה מתוך השנתיים וכשחזרתי לישראל עשו לי מבחן ואמרו לי ללכת לכיתה ג', למרות שהייתי כבר בת 12, אני לא זוכרת מתי עזבתי  את בית הספר, אולי בת 14 אולי לפני.
הפכתי להיות עוזרת גננת, ואח"כ הייתי תופרת, ואז אמא שלי חלתה וטפלתי בה והחלפתי אותה בעבודתה, היא עזרה לאח שלי שהייתה לו מסעדה ועשתה לו קובה, אז גם אני עשיתי לו קובה.. כך כמה שנים ואז עם האוכל בא התיאבון,  וכבר יותר מעשר שנים אני מבשלת בבית לאנשים מכל האזור. הם באים ולוקחים ואני מרוצה, מי שמכיר יודע  יש "מטבח מונירה".

והסדנא והמפגש - איך היה? היו לך הפתעות?
מאד נהניתי מהמפגש, היא מספרת, אבל הופתעתי לגבי הקשר של היהודים עם משפחותיהם. לי יש משפחה בכל העולם - אחות באבו דאבי, אחות בארה"ב, משפחה בירדן, באמירויות, בלבנון, בדנמרק.
כל שנה אני נוסעת להיפגש עם מישהו מהמשפחה, ואם חס וחלילה אני לא משוחחת עם אחת מאחיותי  בארה"ב ובאבו דאבי פעם בשבועיים הלב שלי מתפוצץ .
ואצלכם פחות קשורים למשפחה, שאלתי את הנשים היהודיות בקבוצה למה זה ככה ואחת מהן אמרה לי: "כי אנחנו רחוקים אחד מהשני" אמרתי לה, גם אצלנו רחוקים אבל הקשר הוא אחר."

ואיזו תמונה בחרת לצלם?
"את הבית של סבתא שנפטרה בלבנון. היא בקשה שעצמותיה יקברו בעכו ולא הצלחנו להביאן, והבית נמכר למשפחה ערביה, שפעם נכנסתי אליה לבית והדמעות פרצו לי .
את הצילום הפעם עשיתי רק מבחוץ לא מבפנים".
כדי לראות את הצילום של מונירה, אפשר לבוא למתנס הסראיה בעכו העתיקה.

אפשר גם לראות את כל צילומי התערוכה וגם סיפורי המשתתפים - בכתבה הזו


 

כשהגעתי לפתיחת התערוכה עצמה במתנ"ס אל סראיה בעכו, היה שקט. אנשים בקבוצות קטנות התגודדו סביב התמונות, ושוחחו בינם לבין עצמם, אנשים מבחוץ עם היוצרים המקומיים, שהמבוגר בינהם היה בן 88 וצעירת היוצרות בת עשרה. הצילום היה תרוץ לקשר ולשיח, והשיח היה שיח של מכרים, שכאילו אמרו בכך אין עניין מיוחד , נפגשנו, שוחחנו, שיתפנו , צילמנו ועכשיו אנחנו מציגים.
נורמאליות.
תענוג

בתמונה למעלה: סלאבה, שאינו מדבר עברית, עם מונירה בסדנא

עוד מידע על הסדנא - בקישור הזה.

"נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית באמצעות צילום. - See more at: http://www.mabat.org/%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D...
"נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית באמצעות צילום. - See more at: http://www.mabat.org/%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D...

"מי שרוצה לדעת את העם האחר, הוא צריך ללמוד את שפתו"

"נקודת מבט " סדנה רב דורית ורב תרבותית בעכו באמצעות צילום.
 
לסדנא הורים רבים :
המרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה .
הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה.
 הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו.
 מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה.
 ועמותת מבט .
 

שוחחתי עם מילי רומי מנחת קבוצת המעונות במכללה

מה פתאום אתם מסיימים כשהסמסטר עוד בעיצומו?
מילי מסבירה שאירועי סיום הם לא ממש הסיום האירוע הוא חלק מהתהליך הקבוצתי, הכולל עבודה בקבוצה: הבנייה של פינה ירוקה היא חלק מפרויקט פאזל ומתוכנית הלימודים. לאורך כל השנה לומדים המשתתפים בקורס על ההרכב התרבותי בחברה הישראלית על ידי שימוש בדיאלוג בין ורב תרבותי, אנו לומדים על מורכבות הזהות האישית זהות המורכבת מכמה תרבויות וכחלק מחברה רב תרבותית. פיתוח השיח הרב תרבותי והרחבתו הוא חלק משמעותי בקורס. פרויקט הסיום הוא חלק מהתוכנית מטרתו ליישם את הכלים שרכשו בקורס לחיים המשותפים במכללה. אחרי סיום הפרויקט, בכל הקבוצות, מתבצעת למידה מן הפרויקט כמקרה מבחן לעשייה רב תרבותית בפועל, וגם כמובן סיכום של התכנית ושל התהליך הקבוצתי.

הקבוצה שמה לעצמה מטרה בפרוייקט הזה - לעשות, ולשלב בעשייה גם סטודנטים שאינם שותפים בקבוצה. הפרויקט הנבחר: יצירת פינה ירוקה לקומזיץ ולמנגל/על האש, בחצר המעונות, הפינה נבנתה בבניה אקולוגית. הרעיון היה ליצור מקום שיוכל לאפשר מפגש ולהרחיב את השיח, וחשוב לא פחות: הרחבת מעגל השותפים. כלומר עוד סטודנטים מהמעונות שיצטרפו לעשיה. למרות שכל התהליך היה רצוף בבלת"מים, ולבסוף נקבע יום שישי, שהוא בדרך-כלל יום לא מתאים לסטודנטים (הם בדרך הביתה), היתה הצלחה - הגיעו סטודנטים מהקבוצה ומחוצה לה ממגוון תרבויות ולאומים.

"זה פשוט צורך של הסטודנטים, שיהיה מקום מפגש ומקום למנגל" מסבירה מילי. והצורך הזה עלה גם מהנהלת המעונות. "השלב הראשון של הבניה הסתיים, השלב הבא הוא ציור על הספסלים והפעם נעשה זאת לא ביום שישי כדי שעוד סטודנטים יבואו."

פרויקט נוסף של עשיה הוא: סטודנט שף
ביום שני 27.5 בשיתוף עם ועדת התרבות של המעונות התקיים ארוע "סטודנט שף", בו נפתחו 10 עד 15 פינות בישול , והתוצר הסופי - ספר מתכונים בו יועלו הסיפורים מהבית על המאכל הייחודי. מפגש סביב אוכל מאתגר אמירות כמו חומוס ציפס סלט, או "אתם מכירים אותנו רק סביב האוכל." מילי מספרת שבמפגשים הקבוצתיים עולה הדיון סביב האוכל גם בהיבטים אחרים, למשל הצמחונות אל מול אוכלי הבשר, היכן יושב המוסר? מה מאפשר לצמחונים להיות בבחירה בצמחונות ועל אילו פערים תרבותיים הוא יושב? האם חברה צמחונית היא חברה יותר מוסרית? כמו-כן התקיים דיון על כשרות והמניעים וההיגיון בתכתיבי הכשרות, ואיך מתייחסים לכשרות באירוע שסובב סביב אוכל?

בארוע סטודנט שף הוחלט שכל אחד יבשל כפי שמתאים לו. מילי טוענת שהאוכל הוא טריגר לדיון, ואם מדברים על האוכל מתוך מודעות של תהליך המפגש אז האוכל הופך לחלק יותר מאתגר בשיח- ניתן גם דרך האוכל להשיל את הקליפות ולהעלות שאלות מאתגרות על אופן הקשר וההתקשרות שלנו. אנו מגדירים את המושג נוחות ויציאה מאזורי הנוחות בשיח הרב תרבותי, האוכל יכול לקחת אותנו גם לשיח פחות נוח כולל השאלה מדוע כל כך נוח לנו להיפגש סביב האוכל.

לצפייה בסרטון - פרוייקט הבנייה וארוע סטודנט שף

בהצלחה ובתאבון!

כתבה: חדוה ליבנת

אסנת בר אור– אמנית , פעילה חברתית , לשאלתי מה היא קודם,היא עונה:"קודם הייתי אמנית ואחר-כך הפכתי לבעלת תודעה חברתית."
וכדי להבין יותר היא שולחת אותי לאתר שלה:

"אני רואה באמנות, כלומר ביצירת דימויים ובשיח שמסביבם, עיסוק בכלים להבנת העולם, אפשרות ללימוד ופירוק ההבניה של תפיסתנו את המציאות שסביבנו והזדמנות להגדיר אותה מחדש. כאזרחית וכחלק מקהילה, אני תופסת את שדה האמנות כזירת פעולה ליצירת מרחב לקולות שונים, ובמיוחד כאלו שהודחקו משדה הראיה שלנו, ליצירת אפשרות של דיאלוג של שווים. לפיכך אני מבינה את הפעולה בשדה האמנות כפעולה אזרחית ופוליטית"

מנאר זועבי  מגדירה את עצמה כ:"אומנית אקטיביסטית ויזמית בחינוך האלטרנטיבי (שותפה בהקמת בית ספר ערבי  אלטרנטיבי מסאר {תהליך} בנצרת), הציגה ומציגה בישראל וברחבי העולם.
מנאר מספרת לי שחלק מהיותה אקטיביסטית התבטא בעבר בהורדת של שלטים בערבית,  שהקשר בינם לשפה הערבית התקינה הוא מקרי לחלוטין .
מנאר ואסנת שותפות למספר פרויקטים בשדה האומנות לאורך השנים, בשתי עמותות: אלביר(הבאר) לטיפוח התרבות והקהילה בוואדי עארה, וקבוצת האמנים פרהסיה.

פעילות בקבוצת פרהסיה
פרהסיה היא קבוצת אמנים ומעצבים, שהם גם פעילים חברתיים, הפועלים בשדה החברה האזרחית ועוסקים בפיתוחה של שפת תקשורת אזרחית: שפה מכבדת, הומניסטית ודיאלוגית. קבוצת פרהסיה פעלה לחיזוק הניראות של קהילות וארגונים לשינוי חברתי באמצעות קורסים וסדנאות בתחומי העשייה החזותית, ובאמצעות יצירת ספרים, דפי מידע, כרזות, מצגות, אתרים וכדומה. בנוסף, יצרו חברי הקבוצה עבודות אמנות עצמאיות העוסקות בנושאים טעונים ושנויים במחלוקת, מתוך מטרה לעורר שיח ציבורי ושינוי חברתי. יוזם הקבוצה הוא עפר כהנא וב-2005-2012 ריכזתי אתו את עבודת ההקבוצה. במהלך השנים לקחו חלק בקבוצה האמנים: מנארזועבי, איוב אעמר, הדס קידר, הגר גורן, אורנה בן שטרית, תמר משולם וטל אדלר.

אחד הפרויקטים במסגרת פרהסיה, שיוצג גם בקורס באונ' חיפה:

דרך השפה
דרך השפה הוא מילון חזותי של מילים בערבית ועברית במרחב הציבורי. העבודה 'דרך השפה' מהווה תגובה לתהליך מחיקת השפה הערבית מהחיים הציבוריים בישראל, ועם המשמעויות הנפסדות שלו. העבודה הוצגה ביפו, בנמל ת"א, בירושלים ומחאת קיץ 2011. הפרויקט הוצג גם בוינה, במוזיאון אסל ורחובות בשכונת אוגארטן, במסגרת התערוכה Overlapping Voices, תערוכה של אמנים ישראלים ופלסטינים. בוינה הצגנו את הפרויקט כשהוא כולל עברית וערבית, כשהן מתוגרמות לגרמנית. הנכחת השפות הערבית והעברית יחד, במרחב האירופאי, מציפה סוגיות משמעותיות לגבי הקיום של יהודים וערבים באירופה, בעבר והווה, נוכח מגמות של אנטישמיות ושנאת זרים, מאתגרת תפיסות בעולם המערבי הרואות בתרבויות ובשפות שלנו איום ומציעה אלטרנטיבות רב תרבותיות, של הקשבה ולימוד.
הפרוייקט הוצג בעמק רפאים, ירושלים (2006), עג'מי, יפו (2007), וינה (2008), נמל ת"א (2009), רוטשילד ולוינסקי, ת"א (2011).

בסמסטר ב' תשע"ג נפתח באוניברסיטת חיפה קורס משותף למנאר ואסנת,, קורס שנפתח בתמיכה רבה של החוג לאומנות ושילוב של עמותת מבט.

כותרת הקורס: בין תרבויות, בין שפות, בין זהויות: סדנת יצירה ושיחה
                        بين الثقافات , بين اللغات , بين الهويات : ورشة إبداع وحديث
 
 24 סטודנטים משתתפים בקורס, הרבה יותר ממה שהן רצו והביקוש היה גדול עוד יותר.
יש בקורס רוב נשי של כ-20 נשים, ורוב ערבי של כ-15, השיעור מתנהל בעברית וערבית. מעבר להקלה על הסטודנטים הערבים יש רצון להנכיח את השפה הערבית.
מנאר מסבירה:"תלמיד/ה  ערבי/ה כשהם מתרגשים, קשה להם לבטאאת עצמם בשפה העברית כמו דוברי שאר השפות. הסטודנטים היהודים, היא מוסיפה, מאד סובלניים, בכלל בשיעור כזה לומדים לפתח את הסובלנות, היא מספרת שאחת הסטודנטיות היהודיות אמרה לה : "כל-כך קשה ללמוד לא בשפת האם שלך, אני בגלל זה בחרתי ללמוד בארץ."
4 שיעורים התקיימו עד כה, ובהם עוסקים התלמידים בסיפור האישי של כל אחד מהתלמידים והתלמידות. ובכלל, הן מסבירות לי, מעבר לזה שיש כאן סטודנטים יהודים וערבים (מונח שהן מתנגדות לו כי הוא מונח שמיד משויך לשפת הקונפליקט ויוצר מציאות דיכוטומית), יש כאלה שאינם יהודים ואינם ערבים.
הרכב הסטודנטים גם מגוון מבחינת החוגים. רובם לומדים אומנות אבל לא רק, הקורס היה פתוח בפני תלמידי אומנויות מחוגים שונים, וכך בשיעור משתתפים גם סטודנטים למוסיקה ותאטרון.

מה אתן רוצות שיקרה בשיעור? אני שואלה ומקבלת מגוון תשובות רהוטות.
מנאר :אנחנו רוצות שלשיח בקבוצה תכנס מודעות לאנרכיסטיות, לעצמאות אישית, הבנה שאני לא משמש כלי לנרטיב מסוים או פוליטיזציה, לחוות את השוני ממקום אסתטי ומעניין, לחשוב על הקונפליקט בלכסיקון חדש, השיח הישן לא הוביל לשום דבר.
אסנת מוסיפה: להנות מהקשר האישי ולראות בו משאב, צריך להעמיק את ההבנה והשיח ולהתעכב עליהם וקורס סמסטריאלי כמו הקורס הזה הוא קצר מידי.
מנאר: האם המדינה מייצגת את כל היהודים? האם היהודים רוצים שהמדינה תייצג אותם?  השאלה הזו נשאלה בעקבות שיחה, שהיו בה הכללה וערבוב  בין מדיניות של מדינה ואנשים, עם ודת, השאלה הופנתה לערבים ויהודים כאחד, דרכה ניסיתי לעורר אצל הסטודנטים רצון בקריאה וצבירת ידע מעבר למה שלמדו דרך ספרי לימוד ומדיה.

ממה אתן חוששות?
אסנת: מההרמוניה
מנאר: אין לי הרבה ציפיות לכן גם לא רבה חששות, או בעצם כל כך הרבה חששות ולכן לא משלה את עצמי בציפיות מיוחדות, בנוסף אנחנו בתהליך למידה והתבוננות בעצמנו ובמחשבות שלנו כמו הסטודנטים.

אבל...אנחנו אקטביסטיות ואנחנו רולמודלינג. וזה לא כתוב בסילבוס.

ומה כן כתוב בסילבוס?
ובכן, אלו הנושאים שילמדו בקורס:

1. זהויות וסיפורי חיים מבעד לחפצי תרבות ותמונות
     انتماءات وقصص  حياتية ما وراء أغراض ثقافية وصور
 
2.   חקר מקורות השראה תרבותיים חזותיים, מוסיקליים, טקסטואליים של הסטודנטים כיוצרים והצגתם בכיתה
       البحث بمصادر الإلهام الثقافية والبصرية  والموسيقية والنصية لدى الطلاب كمبدعين وعرضها بالدرس
        
3.  גוף – דימוי גוף, חשיפה והסתרה, מודלים לחיקוי
לבוש ואפנה-  פרטי זהות של לבוש, אביזרים והתנהגויות המשקפים זהות, שונוּת, ייחודיות, שייכות ונבדלוּת
جسد - تصور الجسد , كشف وتستر , أمثلة للتقليد
لباس وأزياء - تفاصيل هوية الملابس , اكسسوارات وسلوكيات تعكس هوية , اختلاف , تميّز , انتماء وانفصال
        
4.  חיברוּת וטקסים - התנהלות חברתית במרחב הפרטי (טקסים, חגים, מפגשים משפחתיים, נורמות התנהגות, יחסים, היררכיה), ובמרחב הציבורי (יחסים חברתיים, יחסי כוח, שפה) צילום בוידיאו/ סטילס, תיאטרון ומוסיקה
      تنشئة اجتماعية وطقوس – السلوك الاجتماعي بالحيز الخاص ( طقوس  أعياد , لقاءات عائلية , عادات سلوكية , علاقات , تدرج هرمي) والحيز العام ( علاقات اجتماعية , موازين قوى , لغة ) تصوير وفيديو , مسرح وموسيقى
        
5. פעילות משותפת: הצגת 'דרך השפה' – פרויקט גרפיטי של קבוצת האמנים 'פרהסיה' –מילים בערבית עם תרגום ותעתיק לעברית- אפשרות של פעילות משותפת ותערוכה.
או:   יצירת פעילות אמנותית שיתופית בצוותים קטנים / בקבוצה הגדולה – מקונספט לתכנון וביצוע
عمل مشترك : عرض "عبر اللغة "– مشروع جرافيتي يخص مجموعة "برهيسيا" – مفردات بالعربية مع ترجمة ونسخ للعبرية – إمكانية لفعالية مشتركة ومعرض.
أو : انتاج فعالية فنية مشتركة بطاقم مصغر / بمجموعة كبيرة – من الفكرة إلى التخطيط  والتنفيذ
 
בהצלחה!

ראיינה: חדוה ליבנת

שנה שנייה של הקורס - ראיון עם אסנת בר-אור:

הקבוצה בנויה ממגוון זהויות של מוצא, שפות, מגדר ודת וכך נוצר מצב שחלק מהפרויקטים חצו זהויות. - See more at: http://www.mabat.org/#sthash.4DpWLPXM.dpuf

"בחוג לאמנות יש כמחצית יהודים ומחצית ערבים, לקבוצה הגיעו 2/3 ערבים ו1/3 יהודים
או בלשונה של אסנת 2/3 דוברי ערבית ו1/3 דוברי עברית, ומבחינתה הקו המבחין הוא השפה."

לשאלתי למה הגיעו כ"כ הרבה ערבים השיבה  אסנת: "היתה לנו הזמנה מכילה."
מה זה "הזמנה מכילה?" - See more at: http://www.mabat.org/story/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A1-%D7%9E%D7%99%D7%95%D...

קורס חדש באוניבסיטת חיפה – ראיון עם אסנת בר אור ומנאר זועבי

מתוך פרויקט "דרך השפה" של קבוצת פרהסיה

אסנת בר אור– אמנית , פעילה חברתית , לשאלתי מה היא קודם,היא עונה:"קודם הייתי אמנית ואחר-כך הפכתי לבעלת תודעה חברתית."
וכדי להבין יותר היא שולחת אותי לאתר שלה:

מפגש קבוצת מבט בבית ברל, חופשת סמסטר תשע"ג.
הקבוצה בהנחיית ענת שובל.

עמודים

שתף